זהו תפקידה של השמחה בחיים, לאפשר לנו לראות גם את הדברים השגרתיים, גם את הפרטים הקטנים כמקורות של שמחה ואושר.
שני אנשים יכולים להסתכל על אותו הדבר ולראות דברים שונים, תלוי מהם המשקפיים אשר מרכיבים על העיניים.
הבנה זו מסבירה לנו את הסיבה התמוהה לכאורה למסכת הקללות…: "תחת אשר לא עבדת את ידוד אלוקך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל…". והתשובה טמונה ביחס למציאות. יכול אדם להיות במציאות קשה, אולם לשמוח בחלקו ולהודות לה', ויכול להיות לאדם רוב כל, ועדיין לא יהיה מרוצה. ואינה דומה עבודת ה' מתוך שמחה והודאה לעבודת ה' מתוך הרגל ושגרה.
אולי לכן נבחר דוקא חג הסוכות כחג שנכפלה בו פעמיים מצוות השמחה ובתפילה אנו מכנים אותו "זמן שמחתנו…". זהו בדיוק תפקידה של השמחה. יכול אדם לצאת לסוכה ולראות בה צריף רעוע… ויכול אדם אחר לצאת לסוכה ולראות בה מעין "סוכת עורו של לויתן ", יכול לראות בה דירה של ממש.
זהו ההבדל בין נקודת המבט של עם ישראל ואומות העולם. הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת לנו כי הקב"ה מציע לגויים לקיים את מצוות הסוכה… וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא… "נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי " (למרות שמצטער פטור מן הסוכה, מדוע לבעוט …).
עם ישראל למרות החום/ קור/ צפיפות/ אי נוחות, מקיים את חג הסוכות בשמחה. ומתוך השמחה הזו עתידים כל ישראל לשבת יחד בסוכתו של המשיח.
נאחל לכולנו שנדע לשמוח והשמחות הקטנות יהפכו את ימי החולין ואת ימי הקודש לימים של אור, שמחה, אהבה ואחוה.
חג שמח!!
(מתוך דבריו של הרב חגי גרוס)