מהמקורות לרוק – קריאה למבוגרים סביב פרשת מטות מסעי
בלימוד הנוכחי נחבר בין ערי מקלט. אחת הנקודות המשמעותיות בפרשת השבוע שלנו, פרשת מטות מסעי
לבין התקופה שבה אנחנו נמצאים כעת – תקופת המלחמה.
מצורפת הצעה לקריאה, אפשר לקחת את המאמר בשלמותו או קטע מתוכו.
מאז ומתמיד, החזרה של הלוחמים משדה הקרב, אל הבית ואל חיי היום-יום הייתה עניין לא פשוט.
ובכלל, בכל מסע האדם עובר משהו שמטלטל את ליבו, אך חוויית המסע מקפלת בתוכה דואליות של ניגודים
"ויש שוֹשָן ויש בו קוץ, שריטה קטנה בלב". אבל חזרה ממלחמה או ממצב של מפגש עם המוות היא טראומטית יותר,
ולאו דווקא במובן של הלם קרב.
הסיטואציה של מפגש עם מוות מעמידה בפני האדם את מה שהוא כל חייו מנסה להדחיק- אימת המוות.
כדי להתמודד עם אימת המוות היו תרבויות שניסו להאדיר את הקרב, לחגוג אותו,
בצעדות ניצחון ראוותניות ובשיר הלל כמו בספרטה או במשטרים פשיסטיים מודרניים.
הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצווייג, פותח כך את הספר של חייו: "מהמוות, מאימת המוות מתחיל כל המכלול"[הפילוסופיה].
בתורה יש שיטה אחרת, כשהלוחמים של בני ישראל חוזרים מהמלחמה עם מדיין, ועל הדרך סוגרים חשבון עם בלעם, למחנה ישראל,
משה יוצא אליהם ופוגש אותם לבד. בלי חגיגות ובלי תרועות ניצחון. "רגע", הוא אומר, "אי אפשר להיכנס ככה הביתה. הרגע התפלשתם בדם ובטומאה,
הגוף והנפש צריכים ניקיון. גם השלל שלקחתם לא יכול לבוא כמו שהוא, צריך לעבור טיהור ומירוק כדי להביא אותו הביתה".
הפער הזה בין הפנים לחוץ, הוא האתגר הגדול, אין טעם להתכחש לו ואסור לזלזל בו, כל פסיכולוג יאמר לכם:
לכל חוויה רצינית צריך לעשות קלוזֶ'ר מתאים כדי שהיא תשתלב ותמצא את מקומה הנכון בנפשו של האדם.
אבל לא רק מלחמה, גם מפגש עם מוות, באקראי או בשוגג, יכול לרדוף אחרי אדם שנים.
אירוע כזה יכול לגרום לאדם חוסר שקט פנימי, וסערת נפש כזאת שלא תיתן לו מנוחה,
לעיתים הוא יחפש משהו או מישהי שתיתן לו מקלט.
עיר מקלט \ מילים ולחן: אהוד בנאי
לפני שהטפטוף יהפך למבול \ אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז \ חייב לצאת, חייב לזוז
על הכביש המתפתל בין עכו לצפת \ בטבריה על המזח, יורד עד לאילת
נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט, נפלט, נמלט, מבקש – עיר מקלט
באופק נוצצים האורות הרחוקים \ לשם אני אגיע בכוחותי האחרונים
ואת חכי בפתח והדליקי את האור \ בן אדם חוזר אלייך מן הכפור
קחי אותי אל המזבח, לפני שאשבר \ ועד שהאמת תצא אני בך אסתתר
כי את, כן את, תהיי לי – עיר מקלט
כן עד שהאמת תצא אני בך אסתתר \ עד שהסופה תחלוף והקרח ישבר
עד שמעיין יבש יפתח ויפכה \ עד שהשופט יבוא ואותנו יזכה
את, כן את, תהיי לי – עיר מקלט
_________
"חזר אלי הבלוז, חייב לצאת חייב לזוז" כך כותב אהוד וברור שמשהו מעיק עליו.
לאורך השיר אנו נחשפים לצפונות ליבו של הדובר, לחששות שמנקרים בקרבו
וגורמות לו לעזוב הכל ולחפש מקלט.
למה הוא מפחד שהטפטוף יהפוך למבול? ושעוד רגע תגיע סופה?
איזה אמת צריכה לצאת? ומאיזו אשמה הוא מחפש זיכוי מהשופט?
אהוד כמובן לא מגלה לנו, אבל הרפרנס לביטוי "עיר מקלט" אולי יוכל לתת כיוון.
הנמלט לעיר מקלט בתורה הוא הרוצח בשגגה. הוא בורח מגואל הדם של הנרצח
אל עיר מקלט, שהיא אחת מערי הלוויים שבני ישראל נדרשו להפריש מנחלותיהם.
אם קוראים היטב את השיר מבינים משהו מעניין.
לדובר קרה משהו בעבר.
הוא ניסה להמשיך בחייו ולחיות אותם כרגיל ולהמשיך הלאה, אבל זה לא עובד.
הוא מרגיש שעוד רגע הכל יקרוס עליו. והוא מחפש מקלט לנפשו.
הוא מתאר נדודים לאורך כל הארץ אך לבסוף
הוא מוצא את המקלט לא בדמות עיר אלא בדמות אשה.
הבקשה לקחת אותו למזבח ושם לקבל כפרה על עוונות או חטאים
ממשיכה את הדרך של עולם דתי של מקדש ושל פולחן.
בימים ההם, הכהן הגדול והקורבן העניקו כפרה שהביאה איתה שלווה ופיוס עצמי.
ואילו כיום ,הזוגיות והאהבה עם אישה מעניקה לו את מבוקשו.
הבית האוהב מתפקד, כמו אצל הנביאים, בהשוואה למקדש ומהווה לו תחליף.
בראיון על השיר אמר אהוד כי לזמרי הפולק האמריקאיים
מבוב דילן וג'וני קאש ועד זמרי הבלוז של הדלתא
יש את המרחבים העצומים של היבשת למסעות ונדודים.
ולנו, לעם היהודי אין מרחב של מקום, אלא מרחב של זמן.
המסעות שלנו הן בזמן ההיסטורי שלנו.
השיר "עיר מקלט" הוא שיר חשוב ומיוחד בקריירה של אהוד.
זה היה השיר של להיות או לחדול.
הניסיונות הקודמים שלו להניע קריירה של מוזיקאי לא צלחו.
הוא עמד להרים ידיים,
"עיר מקלט" היה הניסיון האחרון לקחת את כל השאיפות, ההחמצות והתקוות הגדולות
ולהניח אותן בשיר.
הוא הקליט ושחרר אותו, וקיבל ביקורות חיוביות מאוד.
קוטנר מספר שהוא כל כך התלהב בפעם הראשונה שהוא שמע את השיר,
שהוא השמיע את השיר כמה פעמים בתוכנית.
ברי סחרוף מתאר את ההשפעה שהייתה לשיר עליו, הוא ופורטיס עמדו גם בפני צומת דרכים
אישית, האם יש סיכוי למוזיקה שלהם להצליח כאן בארץ? כשהוא שמע את "עיר מקלט"
הוא הבין שזה אפשרי. לימים הוא אף הקליט קאבר עם חותם משלו לשיר.
אהוד בדרכו קורא את פסוקי התורה ומטעין בהם את חייו ואת סיפורו האישי.
בכך הוא שותף נאמן לחז"ל ולפרשני הדורות כולם, לאותו מסע נדודים בזמן היהודי.
מסע של פרשנות ומדרש על התורה, ששואב ממעיינה המפכה מים,
ומפיק ממנה אמת חדשה בכל דור.
שבת שלום לכולם🌿
כתב – רועי ויסמן