מרווח נשימה
פרשת "וארא" מעבירה אותנו ממצב של שיעבוד למצב של תחילת ההתערבות האלוהית המכה במצרים את מיטב מכותיה.
ראשיתה של הפרשה עדיין נטועה בעומק השפלות של ישראל.
עם שלם רובץ תחת משא העבדות. המלכות מכבידה את ידה ומעצימה את המכה. הנוגשים אצים, רצים ומזרזים את העבדים: "כלו מלאכתכם". נציגי העבדים בקשר עם השלטונות אינם יודעים את נפשם.
הם פונים אל הממונים אליהם בתחינה: "תבן איך ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו?"
תגובת השלטון המרכזי פשוטה וחדה: "נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה'".
כדאי לכם להוציא את החלומות שלכם על חירות ועל ריבונות. עבדו ותשרדו.
בתוך כל הלחץ הזה מסתובב לו נסיך גולה ששב לארצו ומזדהה כנביא, משה, המבקש לבשר לעם הרצוץ את בשורת הגאולה.
תיאוריו מופלאים, האל הטוב יוציא אותם מתחת סבלות מצרים, יציל אותם מעבדותם, יגאל אותם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ואף ייקח אותם לו לעם.
בסופו של תהליך הם ייכנסו לארץ השמורה להם מימי אבותיהם הקדמונים.
תגובת העם לבשורת הגאולה פשוטה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
כדי להסביר לנו מהו "קוצר רוח" מבאר רש"י בדרך משל: "כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו".
נדמה לי שאנשים הסובלים מקוצר נשימה (אסטמה) יבינו היטב את ביאורו של רש"י.
דמיינו אדם הנמצא באמצע התקף של קוצר נשימה, הוא מובהל לטיפול תרופתי מהיר וקצר טווח- זריקת סטרואידים או משאף. תוך כדי חיפוש אחר הטיפול המידי עובר לידו אדם ומספר לו על תרופה שמבקשת לטפל בבעייתו משורשה. התרופה נמצאת כעת בחו"ל ומיועדת להגיע לארץ בקרוב. מי יכול לשמוע לעצתו. אני נחנק ואתה מדבר איתי על תרופות עתידיות?
הלחץ שמצרים לחצו את ישראל הותיר את העבדים נטולי נשימה. במצב שכזה כבר אינך יכול להרים את הראש ולהסתכל לאופק כלשהו. המיידי הוא החיוני. את העם הרצוץ צריך לחבר למכונת הנשמה ולפעול לשמירת חייו.
ארבע לשונות הגאולה לא ניתנות לשיווק לאנשים במצבי לחץ. ברור לכל שבתוכן נמצא המפתח לבנייה הנכונה והאיתנה של החירות האישית והלאומית. לא החמצן יביא את ההתמודדות ארוכת הטווח עם קוצר הנשימה, אלא עבודה פנימית על הריאות. לשונות הגאולה פועלות מן היסוד אך אינן נגישות לעם שנוגשים בו ורוצצים את רוחו.
שנים קשות עברנו כחברה ישראלית. הרבה קוצר רוח, ועוד יותר מזה – נמיכות רוח. דלונו מאוד, חדלנו ישע. מלחמות, בצורת, בעיות חברתיות, אלימות, אולם כל אלה רק מלמדים את האוכלוסייה הישראלית את סוד העמידה האיתנה. כבר דימינו את עצמנו לחברה לחוצה, חלולה ושבירה, אך בכל פעם מחדש, ברגע של משבר אנו מגלים שבתוכנו פנימה אצורים כוחות של חיים עם הרבה סבלנות לדרך ארוכה.
כמעט מאה שנה עברו מאז נכתבה שירתו המדומעת של ביאליק ואנחנו מלאים בתפילה שיהיה לנו מלוא הסבלנות לעבור לשונות של גאולה ולהיות ראויים לשבת בארץ בחוסן, בשמחה ובשלום.
(נכתב ע"י הרב ד"ר בני לאו, ראש בית המדרש בבית מורשה וראש קהילת רמב"ן בירושלים)
תקציר הפרשה-
פרשת וארא נפתחת כשה' מתגלה למשה ומבטיח לו שעתה יתחילו המעשים: הוא יביא גאולה לישראל ויקיים את הברית שכרת עם האבות. הקב"ה מציג את עצמו בפני משה בשם "ה'", שהוא שם המייצג את מידת הרחמים, זאת בניגוד לשם "אל שד-י" שבו הכירוהו האבות. משה ואהרון ניגשים שוב אל פרעה ומבקשים לשלח את העם, ומציגים לפניו את האותות הראשונים כדי להוכיחו. פרעה מסרב בתוקף ומחמיר את השיעבוד על ישראל, ולכן מתחילות מכות מצרים המפורסמות, שאמורות להוכיח לפרעה ולמצרים את כוחו של ה'. הפרשה מתארת בהרחבה את ארבע המכות הראשונות מתוך העשר: דם, כאשר כל מימי מצרים הופכים לדם ואין למצרים מה לשתות. המכה השנייה היא צפרדע, שבה צפרדעים מכסות את כל הארץ. אחריה מגיעה מכת כינים, שממלאות את גופם של המצרים ואת אדמת מצרים. המכה הרביעית היא ערוב, שבה חיות רעות פושטות על הארץ אך פסחו על אזור גושן בו ישבו ישראל. בכל פעם משה ואהרון מזהירים את פרעה מראש, וכל פעם פרעה מבטיח לשלח את העם, אך לאחר שהמכה נפסקת הוא מקשה את ליבו ומסרב.
שבת שלום!!