קדושת הזמן
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, א-ב)
בפרשת בא אנו פוגשים את המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל- מצוות קידוש החודש כולם מכירים את הקושיה המובאת פירוש רש"י לפסוק הראשון בתורה, הטוענת שראוי היה לפתוח את ספר התורה במצווה זו במקום במעשה בראשית. ההיגיון העומד בבסיס הטענה, כך נראה, הוא שתכלית התורה היא קיום המצוות, וממילא נכון לפתוח בפירוט מצוותיה. ואולם, רש"י אינו מבאר מדוע דווקא זו היא המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל.
ברצוני להציע לכך את הטעם הבא: קידוש החודש מאפשר לנו לקבוע מתי החודש מתחיל וממילא לדעת איזה יום היום, מהי השעה ומה עלינו לציין : שבת, חג , צום וכו.. מכיוון שתודעת הזמן היא רכיב חיוני בתודעתו של העם היהודי, שכן מצוות רבות מאוד בתורה קשורות בזמן, ראוי היה לפתוח בראש ובראשונה במצווה זו.
נדמה כי בעולם שלנו ערכו של הזמן עלה ביחס לעבר, זאת מכיוון שאנו שולטים בו במידה רבה יותר. אנו עוסקים בצורך לנצל את הזמן שלנו באופן מיטבי, בצורך לחלק אותו נכון ואפילו בצורך לפנות זמן לדברים שחשובים לנו.
המצווה הראשונה שישראל מצווים בה קוראת לנו לתת תשומת לב ייחודית לשעות ולימים שלנו. וממילא לחיינו בכללותם. אנו נקראים "לקדש" את הזמן שלנו בדיוק כשם שמקדשים את החודש.
בעולם המודרני שאנו חיים בו, ובפרט בעולם העסקי, חשוב שנזכור להקדיש זמן גם לדברים החשובים באמת- משפחה, חברים, לימוד ונתינה. עלינו לדאוג שהדברים הרבים שממלאים את ימינו ותופסים את תשומת ליבנו לא ימלאו אותם מן הקצה אל הקצה, אלא ישאירו לנו יכולת להשקיע באנשים ובתחומים היקרים לנו.
שבת שלום!!
(אפרת קים, ועד מנהל ארגון צהר)
תקציר הפרשה:
פרשת בא מביאה את שיאה של יציאת מצרים, החל משלוש המכות האחרונות: ארבה (שהשחית את שארית הגידולים), חושך (אפלה מוחלטת לשלושה ימים) ועד המכה הדרמטית מכולן: מכת בכורות.
לקראת המכה האחרונה, ניתנת לעם ישראל המצווה הראשונה: קידוש החודש, המעניקה להם שליטה על הזמן שלהם כבני חורין. כמו כן, הם מצטווים על קרבן פסח, שדמו סומן על המשקופים להגנה.
בחצות הלילה, מתרחשת מכת בכורות, ופרעה נשבר סופית. הוא מגרש את בני ישראל בחיפזון ובליווי פקודה: "קומו צאו מתוך עמי".
בני ישראל יוצאים כעם חופשי, "ברכוש גדול" (כלי כסף וזהב ששאלו ממצרים), ולזכר החיפזון הם אופים מצות מבלי שהבצק יספיק לתפוח.
הפרשה מסתיימת בפירוט מצוות הפסח לדורות, ובעיקר, במצוות פדיון הבן ובמצוות תפילין, המזכירות לעם לנצח את הנסים ואת שכר הלידה לחירות.
שבת שלום!!!