לפניכם רעיונות וטקסטים שונים לקריאה (ואם תרצו גם ללימוד משותף) סביב השבת מזוויות שונות.
על משוררים והשבת: מספרים שאם עגנון, ברנר וביאליק היו עושים שבת יחדיו בתל אביב, אפשר היה להניח שעגנון לא היה מעשן בשבת. למרות שאהב להצטלם עם מקטרת, היה עגנון מקפיד על קלה כבחמורה, והיה מתאפק עד צאת שלושה כוכבים. ברנר, שהיה חילוני להכעיס ובעל נשמה אותנטית מורדת, היה מן הסתם מעשן ברחוב בפרהסיה באופן מתריס. ביאליק לעומתם, נהג לעשן בשבת בבית בלבד, והקפיד לא להיראות כך בציבור. לא מתוך שמירת הלכה, כמובן, אלא מתוך שמירה על צביון השבת כערך קהילתי במימד הציבורי.
נלקח מתוך ynet: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4400228,00.html
אחד העם: "אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות בשביל להכיר ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמתי עם חיי האומה, בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי 'שבת מלכתא… "אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם. ולולא היא שהחזירה להם את 'נשמתם' וחדשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של 'ימי המעשה' מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד היו יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית. ועל כן בודאי אין צורך להיות ציוני בשביל להרגיש כל הדר הקדושה ההיסטורית החופפת על 'מתנה טובה' זו ולהתקומם בכל עוז נגד כל הנוגע בה" .
"השבת נוטלת את העתיד האוטופי ומשתילה אותו בהווה, וכך יוצרת את המאזן המוצלח ביותר שנוצר אי־פעם בין העבודה לחיים. זהו יום של הכרת טובה, שבו מרוץ ימי החול נעצר ואנו מוצאים מפלט בנווה של מנוחה" מוסריות עמ' 123, הרב יונתן זקס
לשם מה נבראה השבת? א.ד. גורדון. לקריאה והדפסה
על הפיוט 'מזמור שיר ליום השבת'. לקריאה והדפסה
על הפיוט 'לכה דודי', לקריאה והדפסה
על הפיוט 'אנא בכח', לקריאה והדפסה
על מהות הדלקת הנרות, לקריאה והדפסה
הצידוק החברתי תרבותי לשבת
ייתכן כי הטעם של דתיים להסכים להסדר כזה הוא רצון לכפות אותי להימנע מחילול שבת
מטעמים דתיים. אבל, הטעם שלי להסכים איננו הרצון להתחשב בשאיפותיהם בעניין זה. אמרתי
כבר כי הרצון הדתי איננו לגיטימי בעיניי כהצדקה לחוק שיגביל אותי. הטעם שלי להסכים
הוא רצוני העצמאי שלי, כאישה יהודייה חופשיה, החיה במדינה שרוצה לשמור את תרבותה
הציבורית יהודית-עברית, בביטוי בולט ומשמעותי של ייחוד השבת בפרהסיא הישראלית. אני
מקבלת, לכן, שיש פה הגבלת חירות מטעמים תרבותיים.
חופש העיסוק, חירות הפעולה וחופש הקניין כזכויות חוקתיות אין פירושן חופש לקיים פעילות
עסקית שבעה ימים בשבוע או 24 שעות ביממה. הגבלה מטעמים של אכיפת יום מנוחה כללי
היא למטרה ראויה.
הצידוק החברתי-תרבותי לייחוד השבת מימי שבוע אחרים מבוסס על ההנחה כי לציבור הישראלי
כולו יש עניין בקיומו של יום אחד בשבוע שיהיה יום מנוחה. יתירה מזו, לא די כי לכל אדם תהיה זכות
לנוח מעבודתו יום אחד בשבוע, לפי בחירתו או לפי האינטרס של מעבידו. חיוני לחברה כי יום זה יהיה
משותף לכל חלקי הציבור, על מנת שתתאפשר בו פעילות משותפת של קבוצות, משפחתיות ואחרות.
קיומה של פעילות בשבתות )הן לגבי מוסדות חיוניים והן לגבי מקומות בילוי( מסייעת לשמור על
רמת הרווחה של הנזקקים לשירותים אלה, אולם מכבידה על ההנאה מיום המנוחה השבועי של מי
שחייב לעבוד ולהפעיל אותם. אם נבטל את האיסור הכללי על פעולות של מסחר ושל ייצור בשבת,
נגיע מהר מאוד למצב שבו יהיו לחצים גדולים על עובדים לעבוד בשבתות, הן כלכליים והן אחרים.
// רות גביזון
'השבת – משמעותה לאדם בימינו'
משמעותה של השבת היא – לחוג את הזמן ולא את המקום.
ששת ימים אנו חיים תחת יד הרודנות של הדברים אשר במקום; ביום השבת אנו משתדלים
לקשר עצמנו לקדושה שבזמן. ביום הזה אנו נקראים להיות חלק מנצחיות הזמן, לפנות את
עצמנו מן התוצאות של היצירה ולפנות אל סוד היצירה; להפנות מעולם הבריאה ולפנות אל
בריאת העולם.
היום השביעי הוא מעין יום של שביתת נשק במלחמתו האכזרית של האדם למען קיומו, יום של
הפוגה בכל ההתנגשויות האישיות והחברותיות, יום של שלום בין אדם לחברו ובין אדם לטבע,
שלום בתוך האדם. ביום זה נחשב העיסוק בכסף לחילול הקודש, ביום זה אדם מכריז על אי
תלותו באותו דבר שנעשה האליל הראשי בעולמנו. ביום השביעי אדם מתיר עצמו מן המתיחות…
באוקיאנוס הסוער של זמן ועמל יש איים של דממה, ואדם יש בכוחו להגיע אל חוף מבטחים
ולהחזיר לעצמו את כבודו. אי כזה הוא יום השביעי… השבת היא איפוא יותר מהפוגה במאבק
הקיום, יותר מהפסקה בעבודה.
הרמוניה מודעת ועמוקה היא שבין האדם והעולם. אהבה לכל דבר והשתתפות ברוח המאחדת
את העליונים והתחתונים. כל הנעלה והנשגב שבעולם מתאחד עם בורא עולם. זוהי השבת,
האושר האמיתי של היקום.