באנו חושך לגרש: פעילות לחנוכה

הקדמה

למה בעצם חוגגים את חנוכה?
(שאלו את הקהל 😊)

בגלל נס פך השמן? אז זהו ,שזה טיפה יותר מורכב..:)
אם נפתח את סידור התפילה ונקרא את תפילת על הניסים – התוספת המיוחדת לתפילות חנוכה – נגלה משהו מפתיע:
בתפילה הזו, שמספרת את סיפור החנוכה ומביעה תודה על הנסים הגדולים, נס פך השמן כלל לא מוזכר!
במקום זאת, הדגש הוא על נס הניצחון המדיני והצבאי, על המעטים שניצחו את הרבים.
גם בספרים המתארים את התקופה מבחינה היסטורית, אין זכר לנס פך השמן.

אז מאיפה הגיע הסיפור הזה?
מתברר שנס פך השמן מופיע לראשונה רק מאות שנים אחרי תקופת המכבים,  בגמרא.
כשחכמי הגמרא דנים על חג החנוכה ושואלים :"מאי חנוכה"?הם לא שואלים מה זה חנוכה – הרי החג נחגג כבר כ-500 שנה!
הם שואלים שאלה עמוקה יותר: מה הטעם להמשיך לחגוג את חנוכה?

הרי ניצחון החשמונאים היה צבאי ומדיני, וקשור לבית המקדש שכבר חרב.
בזמן החורבן בוטלו חגים אחרים שהנציחו ניצחונות, אז למה לשמר דווקא את חנוכה?

וכאן הגמרא עושה מהפכה רעיונית:
היא לוקחת סיפור קטן, נס השמן שהספיק לשמונה ימים, וממקמת אותו במרכז.
המסר ברור:
גם כשהעצמאות המדינית אבדה, גם כשחורבן וגלות מכסים את הכול, תמיד יישאר פך קטן של אור – שאף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו.
המעט שיש לנו יכול להספיק להרבה!

הגמרא קובעת שחנוכה הוא לא רק חג של כוח וניצחון, אלא חג של אור ואמונה.
וכך, במשך אלפי שנים, יהודים בכל מקום בעולם הדליקו נרות חנוכה, סיפרו על נס פך השמן, והתפללו שגם הפעם נשרוד!

ושרדנו!

גם בזמנים הכי חשוכים, תמיד היה נר יהודי קטן שדלק נגד כל הסיכויים.

עברו יותר מ-2,000 שנה, ועכשיו, כשהמדינה שלנו חזרה להיות עצמאית, אנחנו מדליקים את נרות החנוכה מתוך גאווה והתרגשות.
והשנה, יותר מתמיד, אנחנו נאבקים שוב על עצמאותנו – ועל הזכות להאיר את האור הגדול של חנוכה בארץ שלנו.

זה הזמן להדליק את הנרות ולהאיר את כל הארץ!
מבוסס על פי סרטון של נעם יעקובסון לחנוכה תשפ"ד

פעילות ורעיונות!

·הנה כמה רעיונות למשחקים סביב נושא החנוכה שאפשר לשחק בקהילה שלכם

·ניתן לעצב את הפעילות כתחנות שונות, שבהן המשתתפים עוברים בין התחנות – בכל תחנה ניתן לקבל חותמת או סימון על כרטיס אישי (מדבקה של כד), וכאשר משלימים את כל התחנות – זוכים בהפתעה  – מטבע שוקולד😊

משחקים

1.משחק: סולמות וחבלים עם שאלות לחנוכה

           לוח להדפסה + שאלות

2.סביבונים !
א. קישוט סביבונים בהתאם לסוג ולחומרי יצירה
ב. משחקים!

משחק סביבונים: "נס גדול היה פה"

הוראות:

מה דרוש?

• סביבון לכל משתתף (עם האותיות: נ, ג, ה, פ)
• 4  ערמות של קלפים(להורדה):
  • ערמת קלפים עם המילה "נס"
  • ערמת קלפים עם המילה "גדול"
  • ערמת קלפים עם המילה "היה"
  • ערמת קלפים עם המילה "פה"

איך משחקים?

1.כל משתתף מסובב בתורו את הסביבון.

2.האות שעליה נעצר הסביבון קובעת מאיזו ערמה המשתתף ייקח קלף:

oנ → ערמת "נס"

oג → ערמת "גדול"

oה → ערמת "היה"

oפ → ערמת "פה"

3.גם אם למשתתף כבר יש קלף מאותה ערמה, הוא לוקח שוב.

4.המטרה: להיות הראשון שמשיג קלף מכל אחת מארבעת הערמות וליצור את הביטוי "נס גדול היה פה".

5.שדרוג אפשרי:
להוסיף שאלות טריוויה על חנוכה בכל פעם שמשתתף לוקח קלף!

3.משחק פריז –

בכל פעם שמנהל המשחק מכריז – פריז! כולם עוצרים והוא אומר: עכשיו כולם הופכים ל/הולכים כמו… וכולם מבצעים.
למשל – כמו סביבונים/נרות/מכבים ועוד.
אפשר להחליף תפקידים וכל פעם מישהו אחר ממציא רעיון.

4.מושגי חנוכה
המחזה או פנטומימה. הקבוצה צריכה לזהות את המושג.
מושגים לדוגמא: סופגנייה / כד קטן /  בית מקדש / סביבון / שמן / פיל / אור / נרות / חנוכייה /מכבים / אנטיוכוס / נס /שמן / גבורה / נס גדול היה פה / מרד / יוונים

5. המחזה של סיטואציה מתוך סיפור החג-  הקהל צריך לנחש מי הדמות או מההסיטואציה.

6.לחפש כד קטן שהוסתר מבעוד מועד במרחב הפעילות. כאשר מוצאים בפנים יש הפתעה כמו מטבעות שוקולד או גפרורים/נרות איתם ידליקו את הנרות של המפגש. בלי הנרות לא נוכל להדליק! מי ימצא אותם ראשון??? 😊

  יצירה

1. באור נרות חנוכה אסור להשתמש לצורך קריאה או פעולה אחרת. תפקידם לפרסם את נס החג. לשם כך אנו מדליקים גם שמש – כדי שאם נשתמש באור החנוכייה לפעילות יהיה זה באור השמש ולא באור החנוכייה.

פעילות: כל אחד מכין שמש חגיגי איתו מדליקים את הנרות האחרים. כל אחד מקבל נר ומקשט אותו בנטיפי נרות צבעונים.

2.כל משתתף מקבל בסיס קרטון בצורת כד.בעזרת חתיכות קטנות של ניירות צבעוניים/חרוזים/אבנים קטנות, מקשטים ויוצרים פסיפס צבעוני של פך שמן. אפשר לעשות תצוגה קבוצתית בסיום.

3. כמובן יצירת/קישוט חנוכיות אישיות

4.ציור משותף מציירים יחד "אור": מכינים שבלונות של סמלי החג: כדים, סביבון, סופגניה, מגן דוד, נרות , חנוכיה. בעזרתם מציירים יחד ומקשטים דף גדול מאד.

פעילויות נוספות:

1.כתיבה: הילדים כותבים ברכה אישית על הנס שהם מרגישים שקרה להם השנה, או כזה שהיו רוצים שיקרה.

2. הדלקת נרות משותפת חגיגית –
כל נר שמדליקים מקדישים למשהו/מישהו. לכוחות הבטחון, לחטופים. באופן כללי או שמות ספציפיים. או לרעיון כל שהוא. ניתן להקריא קטעי קריאה מתאימים.

3. להעתיק את הפעילות הקבועה ל'בית אבות' קרוב, כדי להוסיף אור ולשמח את הדיירים. לשיר ביחד ולשמוח.

4. סיפור מרגש לחג

בכיתה קטנה שבבניין בית הספר "לציון ברינה" בבית"ר עילית. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין  סיפר  את הסיפור המדהים הבא:

"התאריך היה ה-19 בדצמבר 1984. היום שבו הוא נידון כאסיר ציון למאסר של שלוש שנים עבודת פרך במחנה כפייה סובייטי בדרום סיביר. הסעיף הרשמי היה "החזקת סמים", אבל הסיבה האמיתית הייתה הפעילות הציונית ושיעורי העברית שלימד אדלשטיין בברית המועצות.

"זה היה אחרי שלושה חודשים שבהם הייתי בצינוק", סיפר אדלשטיין לתלמידים, "הגעתי לבית המשפט להקראת גזר הדין. האולם היה מלא כולו בשוטרים ואנשי ביטחון. במשפט רגיל מותר לבני המשפחה לבוא, אבל הם מילאו את כל המושבים באנשי בטחון כך שלבני משפחתי לא יישאר מקום להיכנס. רק אשתי ואימי הצליחו להיכנס".

אחרי גזר הדין, הקיפו את אדלשטיין אנשי משטרה רבים, ועמדו להחזיר אותו לתא המעצר. בדרך, הוא הצליח איכשהו לדחוף את הראש מבעד לטבעת האבטחה. היה לו משפט אחד לומר לאשתו, שאותה לא ראה כאמור שלושה חודשים ומי יודע בעוד כמה שנים יראה אותה שוב. מה היה המשפט שבער ליולי לצעוק ברגע הזה? "טניה, איזה נר זה היום?"

אנשי בטחון הרוסים חשבו שדעתו של האסיר, ששמע הרגע שנידון לשלוש שנים של עבודת פרך בסיביר, נטרפה עליו. והאמת שברגע הראשון כך חשבה גם אשתו. היא לא הבינה על מה הוא מדבר. אז הוא שוב צעק "איזה נר זה היום?".

רק בפעם השלישית התעשתה והבינה. היא צעקה מיד "הערב מדליקים נר שני!". כן, זה היה בבוקר יום ראשון של חנוכה תשמ"ד. ליולי אדלשטיין לא היה לוח שנה בצינוק, אבל תוך כדי גזר הדין הוא שמע את התאריך הלועזי וחישב לפיו שחג החנוכה אמור לחול בימים אלה. היה חשוב לו לדעת איזה נר מדליקים היום. כאן הצילום נקטע מבכי.

באמצע המשפט פחדתי להגיד לה דברים שלא יחמירו לי את העונש

לא יודע אם יראה אותה שוב – ההצהרה הכי רומנטית שיש: נר איש וביתו – לא אני אוהב אותך, אלא איזה נר מדליקים היום?

ובאותו ערב, לא בצינוק של עציר, אלא בתא של אסירים שכבר נשפטו, השיג האסיר יולי אדלשטיין איכשהו שני גפרורים. הוא נעמד מול הסורגים בחלון, בירך בכוונה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", "להדליק נר של חנוכה" ו"שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" והדליק את שני הגפרורים. "וכך", הוא סיפר לתלמידים הצעירים בביתר עלית – "עמדתי שם מול החלון, במשך כמה שניות, עד שהגפרורים חרכו את האצבעות שלי. אני לא יודע אם זו הייתה הדלקה כשרה מבחינה הלכתית, אבל אני יודע שעבורי באותו לילה, מעט מן האור דחה הרבה הרבה מן החושך".

(מתוך אתר הדברות, ידידיה מאיר, 25.12.16)

חג מלא אור, ובשורות טובות!

כתבה: יוכי נדבצקי, מחלקת הדרכה אגף פעילים צהר