החיבור בין שמיים וארץ
"וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑ורֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹותֽו. אַמָּ֨ה אָרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רָחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִֽהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִים קֹֽמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹותָֽיו. וְצִפִּיתָ֙ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת-גַּגּ֧וֹ וְאֶת-קִֽירֹותָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת קַרְנֹותָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב…"
הפרשה מתארת את מזבח הקטורת ואת עבודתו של הכהן שהיה מקטיר עליו פעמיים ביום.
מלבד המשמעות המעשנת של השורש קט"ר – בארמית ובערבית הוא משמש גם כמקביל לשורש קש"ר בעברית. הציווי על התפילין "וקשרתם אותם לאות על ידכם" – מתורגם באונקלוס: "ותקטרון יתהון לאָת על ידכון", כלומר ק.ט.ר = ק.ש.ר.
מכאן נלמד שהעלאת הקטורת היא סמל לקשר המתחדש מדי יום ביומו של האדם והאל. הקטורת שעולה מהמזבח השמיימה קושרת ומחברת בין שמיים וארץ. אנו פועלים במציאות גשמית וחומרית אך מכוונים את פעולותינו לשם שמיים, לתיקון עולם. אנו פועלים לחבר בין חומר ורוח ועל ידי כך מחדשים את הקשר שלנו עם אלוקים.
שנזכה להתחדש בעשייה יומיומית ולחבר בין שמיים וארץ. שבת שלום!!
(נכתב ע"י אורית שרייבר-שטח, מנהלת חוג ידידי צהר, אגף פיתוח משאבים)
תקציר הפרשה:
פרשת תצווה מעבירה את הפוקוס מבניית המשכן (בית המקדש הנייד) אל הצוות שיפעל בו.
ה' מצווה את משה להכין לאחיו, אהרן, ולבניו בגדי כהונה מפוארים "לכבוד ולתפארת". אלו לא סתם מדים, אלא כלי קודש: החושן היה משובץ ב-12 אבנים יקרות, כדי שהכהן יישא את כל שבטי ישראל על ליבו.
הפרשה מפרטת את טקס המילואים – תהליך חניכה בן שבעה ימים שבו משה מקדש ומלביש את הכהנים, ומכניס אותם רשמית לתפקיד.
בנוסף, מתואר הצורך באור תמידי (שמן זית למנורה) ובמזבח הקטורת הקטן והמצופה זהב, שנועד ליצור ריח ניחוח המחדש את הקשר היומיומי בין העם לאל.
זו הפרשה היחידה בתורה שבה שמו של משה נעדר – עקב מסירותו המיוחדת לעם ישראל ("מחני נא מספרך").
שבת שלום!!