חולקים באהבה
על מה נדבר בקשר לפרשת קרח אם לא על מחלוקת בחברה הישראלית? אין נושא בנאלי מזה, אין נושא רלוונטי מזה…
מלמדים חכמים: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (מסכת אבות ה', יז). כאשר מטרת המחלוקת היא לברר את האמת הראויה, והיא נובעת מחיפוש האמת ובקשת הצדק והטוב, ומתנהלת באופן מכבד אזי סופה להתקיים – עתידה המחלוקת להביא לידי בירור האמת, ולקיומם של העניינים המתלבנים על ידה. אך אם יוצאת היא אך לקינטור ולהתנצחות, ויש בה לשון הרע ושקרים, לא תוביל המחלוקת לשום מקום, ואדרבה תלבה שנאה ותרבה קילקול בעולם.
מדד מרכזי ביותר להבחנה מהי מחלוקת לשם שמים, הוא הכבוד ואהבה שנמצאים בין החולקים למרות מחלוקתם. מי לנו כהלל וכשמאי וכל ביתם, שלמרות מחלוקתם היו קשורים זה לזה, כנאמר עליהם: "אַף עַל פִּי שֶׁאֵלוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי" (מסכת יבמות א', ד). כאשר המחלוקת יוצאת מנקודת טוהר אמת ושואפת להרבות כבוד שמים ולא למעט בכבוד בריות – אזי שני הצדדים השונים משלימים זה את זה לכלל אחד אוהב ומחובר.
ואם לא… כבר כתב יהודה עמיחי: "כל זמן שהיינו יחדיו, היינו כמספריים טובים ומועילים. אחרי שנפרדנו חזרנו להיות שתי סכינים חדות, תקועות בבשר העולם כל אחד במקומו".
(נכתב ע"י הרב אלקנה שרלו, רב מחתן בצהר)