חולקים באהבה
על מה נדבר בקשר לפרשת קרח אם לא על מחלוקת בחברה הישראלית? אין נושא בנאלי מזה, אין נושא רלוונטי מזה…
מלמדים חכמים: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (מסכת אבות ה', יז). כאשר מטרת המחלוקת היא לברר את האמת הראויה, והיא נובעת מחיפוש האמת ובקשת הצדק והטוב, ומתנהלת באופן מכבד אזי סופה להתקיים – עתידה המחלוקת להביא לידי בירור האמת, ולקיומם של העניינים המתלבנים על ידה. אך אם יוצאת היא אך לקינטור ולהתנצחות, ויש בה לשון הרע ושקרים, לא תוביל המחלוקת לשום מקום, ואדרבה תלבה שנאה ותרבה קילקול בעולם.
מדד מרכזי ביותר להבחנה מהי מחלוקת לשם שמים, הוא הכבוד ואהבה שנמצאים בין החולקים למרות מחלוקתם. מי לנו כהלל וכשמאי וכל ביתם, שלמרות מחלוקתם היו קשורים זה לזה, כנאמר עליהם: "אַף עַל פִּי שֶׁאֵלוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי" (מסכת יבמות א', ד). כאשר המחלוקת יוצאת מנקודת טוהר אמת ושואפת להרבות כבוד שמים ולא למעט בכבוד בריות – אזי שני הצדדים השונים משלימים זה את זה לכלל אחד אוהב ומחובר.
ואם לא… כבר כתב יהודה עמיחי: "כל זמן שהיינו יחדיו, היינו כמספריים טובים ומועילים. אחרי שנפרדנו חזרנו להיות שתי סכינים חדות, תקועות בבשר העולם כל אחד במקומו".
(נכתב ע"י הרב אלקנה שרלו, רב מחתן בצהר)
הפרשה בקצרה:
פרשת קורח מתמקדת במחלוקת דרמטית: קורח, דתן ואבירם, יחד עם 250 נציגים, מתקוממים נגד הנהגת משה ואהרון, בטענה שכל העם קדוש ואין סיבה שהם יתנשאו מעל העם. משה מציע לעשות מבחן: כל אחד יביא מחתת קטורת ומי שמנחתו תתקבל, יידע העם שהוא הנבחר ע"י אלוהים.
ה' כועס מאוד על קורח ועדתו והארץ פוערת פיה ולתוכה נבלעים קורח, דתן ואבירם יחד עם משפחתם ו-250 השותפים להם.
העם נבהל ומאשים את משה ואהרון במותם. בתגובה מגפה פוקדת את העם. אהרן מתערב באמצעות קטורת כפרה, ומפסיק את המגפה, לאחר שנפטרו מעל 14,000 איש.
לבסוף, אלוהים מבהיר לעם שאהרון הוא הנבחר לשמש ככהן ומזהיר לשמור על הקודש. לאחר מכן נקבעים דיני מתנות כהונה ופרטים בנוגע לתפקידם ורווחתם של הלוויים והכהנים.
מתנות כהונה משתייכות למצוות התלויות בארץ, מצוות שמקיימים רק בארץ ישראל. לדוגמה- הפרשת חלה והבאת ביכורים. והן מצוות בפרשה זו כחלק מתהליך הכנת העם במהלך המסע שלהם לארץ ישראל.