לא עוד מבול
פרשת המבול מלמדת כי קיומו של העולם אינו מובטח כלל ועיקר. ריבונו של עולם מסר את העולם לידינו, אך קיומו צריך להצדיק את עצמו, וכשאין הוא עושה זאת – הביא לראשונה את המבול.
הסיבות למבול כללו השחתה כללית ("כי השחית כל בשר את דרכו"), וסיבה פרטית: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם". חברה בה שוררת אווירה של חמס, שבה אין כבוד וזכויות לזולת, מאבדת את זכות קיומה.
אף על פי כן, ה' הבטיח כי מבול נוסף לא יבוא על הארץ. קיומו של העולם הוא קיום מותנה, אך ריבונו של עולם כרת ברית, והבטיח שגם אם תהיה השחתה עתידית – לא יהיה עוד מבול.
הפתרון והאחריות לקיום העולם הוטלו מעתה והלאה על האדם. הברכה תבוא מעבודת האדם ולא מהרס אלוהי, כפי שמלמדת הופעתו של אברהם אבינו, אשר נצטווה להיות "גוי גדול, ונתברכו בך כל משפחות האדמה".
לאמור: אם נשחית את דרכנו, העולם ייחרב – לא על ידי מבול, אלא בהשמדה עצמית שהאנושות מביאה על עצמה. אנו רואים היום בעינינו את היכולת האנושית להחריב את העולם: בנשק גרעיני, בהתנהגות לא מוסרית המביאה למלחמות, ובמישור האקולוגי.
ההתרגלות להבין כי עלינו לחיות בעולם זה חיים של אחריות, בשל מה שלמדנו מפרשת השבוע היא אחת הבשורות העמוקות של תורת ישראל. ריבונו של עולם ברא אותנו בצלם אלוקים, ועם ההבטחה כי לא יהיה עוד מבול על הארץ הוא למעשה יצר איום מסוג אחר על התמדתנו בעולם – איום ההשמדה העצמית שהאנושות מביאה על עצמה בכל המישורים: מהות הקיום והאמונה, המערכת החברתית והסביבתית, ועוד עניינים רבים ומגוונים.
נזכיר לעצמנו את ייעודנו להיות אב המון גויים ומקור לברכה לעולם כולו, באותם תחומים המאיימים על עצם קיומו.
( מתוך דבריו של הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אמי"ת "אורות שאול" וחבר הנהלת צהר )
תקציר הפרשה:
הפרשה נפתחת בהחלטה קשה של הקב"ה, לאחר שראה שהעולם מושחת ומלא בגזל ועוול ("חמס"), להביא מבול שישמיד את כל החיים. רק נח, שהיה צדיק בדורו, מצא חן בעיניו ונבחר להינצל. הוא מצווה לבנות תיבת עץ ענקית, מתוכננת בקפידה, אליה יכניס את משפחתו ואת כל סוגי החיות. המבול הגיע, וגשם כבד כיסה את העולם כולו במשך ארבעים יום וארבעה לילות. התיבה צפה על פני המים במשך חודשים ארוכים, עד שנעצרה על הרי אררט. נח משלח את העורב, ואחר כך את היונה, ששבה לבסוף עם עלה זית בפיה – סימן לכך שהחיים מתחדשים.
כשיצאו מהתיבה, כרת ה' ברית עם נח, והבטיח שלא ישמיד שוב את העולם במים, כאשר הקשת בענן משמשת כסימן קבוע לברית. בהמשך מתוארת שכרותו של נח וקללת כנען. הפרשה נחתמת בסיפור מגדל בבל, ניסיון של האנושות להתאחד כדי "להגיע לשמיים", שהסתיים בבלבול שפות ופיזור העמים על פני כל הארץ.
שבת שלום!!