פרשת ויצא

מסע, חלום ומשמעות

פרשת ויצא עוסקת במסע הפיזי והנפשי של יעקב. זהו רגע מכונן שבו יעקב נפרד מביתו וממשפחתו ויוצא לבד לדרך לא נודעת, מלאה אתגרים וסכנות. באמצע המסע, יעקב חולם חלום מיוחד שבו הוא רואה סולם שמחבר בין הארץ לשמים, וחווה התגלות אלוקית שבה הוא מקבל הבטחה לשמירה ולחזרה בטוחה.

בלימוד הקרוב נעמיק במשמעות של היציאה למסע, בכוחו של החלום ככלי שמחזק אותנו ובאמונה שמלווה את האדם גם בזמנים קשים.

להדפסת דף הלימוד למנחה- לחץ כאן

להדפסת דף המקורות ללומדים- לחץ כאן

מהלך הלימוד:

הפסוק הפותח את הפרשה: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כ"ח, י’)

פרשנים רבים מתעכבים על הבחירה במילה “ויצא”, שפירושה יציאה ממקום ולא במילה “וילך”.

נביא שניים מהם.

1. רש"י:

“ויצא”- לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה"

רש"י מסביר שהמילה "ויצא" נכתבה כדי ללמד אותנו משהו חשוב: כשצדיק עוזב מקום, הוא משאיר רושם עמוק. כל עוד הצדיק בעיר, נוכחותו מעניקה לה זוהר, הדר וכבוד, אבל כשעזב, העיר מאבדת משהו מהיופי והעוצמה הרוחנית שלה. זה לא רק שינוי פיזי, אלא השפעה על האווירה הרוחנית של המקום.

2. הכלי יקר:

"לכך הזכיר כאן לשון יציאה ובמקום אחר (בראשית יב י) וירד אברם מצרימה, לפי שארץ ישראל מקום גלוי שכינתו ית' וההולך משם ירידה הוא לו ויציאה מן קו השווי, כי כל יציאה הוא מן המקום שהוא ראוי להיות בו כמו אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא ד) נמצא שיציאה זו עשתה רושם גם בו בעצמו. ובילקוט (כח קיז) מסיק יש שזוגו הולך אליו ויש שהולך אצל זוגו, יעקב הלך אצל זוגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע, ואיך למד מפסוק זה שהלך אצל זוגו בברחו מפני עשו, אין זה כי אם קושית ויצא יעקב וילך מבעי ליה הכריחו לומר שיעקב היה מסלק מחשבתו מכל וכל ממקום מגורת אביו ואמו, על כן נקרא יוצא, לומר לך שיצא מכל וכל. לאפוקי ההולך מאיזו מקום ודעתו לחזור אז לעולם מחשבתו משוטטת במקום אשר הלך משם, וזה נקרא הולך ולא יוצא, כי לא יצא מכל וכל, שהרי עדיין מחשבתו שמה, ועל כן קשה לבעל מדרש זה מי התיר ליעקב לעזוב אביו ואמו מכל וכל, על זה אמר כמתרץ לפי שהלך אצל זוגו, והכתוב אומר (בראשית ב כד) ע״כ יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"}.

הכלי יקר מסביר שיציאתו של יעקב מארץ ישראל, מקום מלא בשכינה, מהווה ירידה רוחנית. הוא משווה זאת ליציאת אברהם מארץ ישראל, ומסביר שכל יציאה כזו גורמת לירידה רוחנית. הכלי יקר מדגיש גם את ההבדל בין "יציאה" ל"הליכה", כשהוא מציין שיציאתו של יעקב הייתה מוחלטת, ללא מחשבה לשוב.

שאלות לדיון:

• יצא לכם בעבר שעזבתם מקום שהרגיש לכם כמו "בית"? איך זה הרגיש?
• האם העזיבה שלכם הייתה מתוך בחירה או אילוץ? מה הייתה מטרת העזיבה? מה קרה בעקבותיה?

בפסוקים הבאים מתואר שיעקב עוצר לנוח וחולם חלום. פסוק י”ב מתאר לנו את החלום:

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו"

רש"י:

“עולים תחילה, ואחר כך יורדים; מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין בחוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו”

שאלות לדיון:

• מה מייצגת תנועת המלאכים שעולים ויורדים?
• איך הסולם מסמל את המסע של יעקב?

יש כאן ביטוי למתח שבו נמצא יעקב – בין "ארצה" ל"שמימה". הוא בודד, רחוק מביתו ומאזור הנוחות, אך דווקא שם הוא זוכה לגלות את ההשגחה. הסולם מסמל את החיבור בין הקשיים הארציים לבין הרוחניות הגבוהה.

בהמשך החלום א-לוהים מתגלה ליעקב ונותן לו הבטחה: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך… והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת" (פסוקים י"ג-ט"ו)

שאלות לדיון:

• איך ההבטחה לדעתכם יעקב מסייעת לו להתמודד עם הפחד שבמסע?
• מה לדעתכם המשמעות של הבטחת הארץ דווקא ברגע שבו נראה שיעקב בורח ממנה?

לפני סיכום, נביא קטע מתוך דבריו של ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי ששרד את השואה ועסק רבות בניתוח יכולת הבחירה ויצירת משמעות גם במחנות הריכוז:

“לעיתים האדם חייב להתמודד עם סבל בלתי-נמנע וכי האדם הוא יצור אשר במוקדם ובמאוחר מועד למות, וקודם שימות הוא מועד לסבול – וזאת למרות התקדמות המדע, הנערץ כל-כך על חסידי המדע והקדמה… הלוגותרפיה מלמדת שיש למנוע כאב כל עוד אפשר למנוע אותו. אולם ברגע שאי-אפשר לשנות גורל מכאיב לא זו בלבד שיש להשלים עמו, אלא גם למצוא בו איזו משמעות, לחפש בו איזה הישג"

סיכום:

ויקטור פרנקל מציג גישה לפיה גם ברגעי קושי מאוד גדולים, שאין לנו בחירה אם לעמוד בהם, עדיין יש לנו בחירה לצקת משמעות לקושי ולהפוך את הבחירה בהתמודדות הזאת כמטרה.

יעקב אבינו נמצא בנקודה לא פשוטה בחיים. בפרשה הקודמת למדנו על החיים הקשים שעבר כילד וכנער, כשאביו יצחק מעדיף את עשיו אחיו על פניו. יעקב, בעצת אימו רבקה, מרמה את אביו “וגונב” את הברכה שיצחק התכוון לברך את עשיו. יש כעס גדול כלפיו והוא מבין שהסתבך ועליו לברוח.

יעקב יוצא למסע הזה מתוך אילוץ, בודד במערכה ואז ה’ מתגלה אליו, מברך אותו בברכה שמראה לו מה צופן לו העתיד. ברכה שנותנת לו תקווה, מזכירה לו שה’ איתו במסע הזה ויש תכלית לכל מה שהוא עובר בדרך.

דרך יעקב ניתן ללמוד שיש תכלית גם לקשיים שאנחנו עוברים, גם ברגעים שנראה שאנחנו לבד, יש מי שמלווה אותנו ומויקטור פרנקל אפשר לאמץ את הגישה לצקת משמעות לרגעים האלה, כי היא זו שתעזור לנו לעבור את הדרך ולגדול ממנה.