הזדמנות שווה לכולם
"שוויון חברתי", "שוויון הזדמנויות" או "שוויון סטטוס", הם מושגים המתייחסים לאופן בו המוסדות הציבוריים והאזרחיים מתייחסים לפרט. בחברה נטולת שוויון חברתי, אזרחים שמעמדם החברתי והכלכלי גבוה זוכים ליחס מועדף, כך נוצר מצב שבו יש מי שמביט מלמעלה למטה עלך אנשים אחרים. בחברה כזו אין ערבוב בין קבוצות שונות, כשחוסר השוויון ממשיך מדור אחד למשנהו תוך קיבוע הממד וההפליה.
פרשת "במדבר" נקראת מדי שנה בימים שבין יום ירושלים לחג השבועות. אלו ימים המחנכים ומעוררים אותנו להסתכל על האחר והשונה בצורה קצת פחות שטחית ומקטלגת מהמקובל. שמה של הפרשה מרמז על המדבר שבו קיימת אפשרות להסתכלות אחרת; מנקודת מבט נקייה שאין בה העדפות. במדבר ישנו שוויון הזדמנויות לכולם. במדבר לא היה בעם ישראל שבט שהסתכל על משנהו בהתנשאות. השבטים נעו יחד לפי סדר שנקבע מלמעלה, מבלי שיהיה מי שירגיש טוב מפלוני או מקופח מאלמוני. ישנם שבטים וכוחות שונים בעם ישראל, אולם כולם נצרכים וצריכים לדור בכפיפה אחת. בחניה כל השבטים נמצאים במרחק שווה מאוהל מועד וזאת בכדי להבליט כי אין מי שנחשב ל"טוב" או ל"פחות מועיל" מהאחר. כולם חונים "איש על מחנהו ואיש על דגלו", כשהדגל מבטא את המהות והאופי המיוחדים שאסור ולא ניתן לוותר עליהם, מאחר והם מהווים חלק מהמארג השלם והמיוחד של עם ישראל.
המרחק השווה מהמשכן, הוא סוג של הצהרה אלוקית שבה הקב"ה נותן הזדמנות שווה לכולם. כולם קרובים אליו באותה מידה. אין מועדפים, אין קשרים, אין "דילים". כולם אהובים וכולם נדרשים. בכך כביכול אומר הקב"ה כי הוא מאמין בכוחו וביכולתו של כל אחד לממש את הכוחות המיוחדים הטמונים בו. דבר זה נרמז גם במדרש האומר כי לעתיד לבוא "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר (ישעיהו כ"ה, ט') 'ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". במעגל שבו יושבים הצדיקים סביב ריבונו של עולם, אין מעמדות. נקודת האמת מגלה כי אין הבדלים, אלא כולם שווים וקרובים באותה מידה.
הדברים מתחברים לעניינה של ירושלים המבטאת ומחדדת נקודה זו.
לירושלים כולם חייבים לעלות ובה כולם חייבים להיראות. בכך ירושלים מבטאת צורך בנקודת אחדות. על הפסוק "שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך" (תהילים קכ"ב, ו') כותב המלבי"ם: "אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא"כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עיקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו".
בחינה זו קיימת גם בחג השבועות. נאמר על החניה מול הר סיני בפסוק "ויחן שם ישראל" (שמות י"ט, ב') – כאיש אחד בלב אחד. במתן תורה נותן הקב"ה הזדמנות שווה לכולם. גם כאן לא משנה אם אתה עני או עשיר, ממעמד כזה או אחר, לכולם זכות שווה בקבלת תורה ולימודה.
(נכתב ע"י הרב דובב בינדיגר, מרבני צהר ורב המרכז הרפואי הלל יפה)
תקציר הפרשה:
בפרשת במדבר, הפותחת את ספר במדבר, עם ישראל מתארגן לקראת המשך מסעו במדבר לאחר קבלת התורה בהר סיני ובניית המשכן. הפרשה מתמקדת בהכנות לקראת המסע אל ארץ ישראל, תוך הדגשת הסדר והארגון הנדרשים למחנה העם.
ה' מצווה את משה ואהרון למנות את כל הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, ראויים לצבא. המפקד מתבצע לפי שבטים, בסיוע נשיאי השבטים.
העם מחולק לארבעה מחנות, כל אחד מכיל שלושה שבטים, החונים סביב המשכן. הסדר הזה נשמר גם במהלך המסעות, כאשר כל מחנה נע לפי תורו.
שבט לוי אינו נכלל במפקד הכללי, שכן תפקידו לשאת ולשמור על המשכן. הלויים מחולקים לשלוש משפחות: גרשון, קהת ומררי, ולכל אחת תפקידים ספציפיים בנשיאת חלקי המשכן. הלויים נבחרים להחליף את הבכורות בעבודת המשכן, בעקבות חטא העגל. בני קהת מופקדים על נשיאת כלי הקודש, כמו הארון והמנורה. כדי למנוע סכנה, הכהנים מכסים את הכלים לפני שהלויים נושאים אותם.
פרשת במדבר מדגישה את החשיבות של סדר, ארגון וייעוד לכל חלק בעם, כהכנה למסע הפיזי והרוחני אל ארץ ישראל.