פרשת בלק

מהי בעצם ברכה?

בלק בן צפור מלך מואב רואה את ניצחונות ישראל במלחמות סיחון ועוג וחושש כי מדינתו היא הבאה בתור! הוא שולח שליחים אל נביא  בשם בלעם בן בעור ומבקש ממנו לבוא ולקלל את ישראל, "ידעתי" מציין בלק, "כי אדם שתקלל יקולל, ומי שתברך יבורך."

בלעם הנביא, לאחר מספר סירובים, מגיע עם השליחים אך במקום לקלל מוצא עצמו בעל כרחו  מברך את עם ישראל במילים המפורסמות: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל!"

רש"י יאמר כי לנוכח המבנה של האוהלים והאופן בו היה מאורגן המחנה, ניתן היה לראות הקפדה על שמירה על פרטיות המשפחה והשבט. תו תקן מוסרי ואתי, עם נאמנות גבוהה ליקיריך ולמשפחה. ואת זאת ראה בלעם ועל כך ברך. 

אך איזו מן ברכה היא זו? היא נשמעת יותר כמו תיאור עובדה קיימת. ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנה על ברכות באופן כללי? 

ביהדות יש ברכות על כל דבר. ברכת "שהחיינו" למשל, נאמרת בכל עת שאנו מתקלים במשהו חדש ובעל חשיבות, ומכירים תודה על כך. הברכה היא הדרך לעודד אותנו לזהות ברגע הזה את החוויה והנוכחות האלוהית. ממש כמו במפגש בהודו בו אנשים קדים זה לזה ואומרים נמסטה- כלומר – אני מזהה את הניצוץ האלוהי שבך. 

כאשר אנו מזהים בזולת את הניצוץ הזה, אנו מלבים אותו ומחזקים אותו.
כשאנו מברכים מישהו אנו נוגעים בטוב הטמון בו ומאחלים לו לפרוץ החוצה.
כל מה שטמון בעולם וטרם פרץ החוצה – זקוק לברכתנו.
ברכה אינה דבר הנמסר מאחד לשני
ברכה היא רגע של מפגש,
סוג מסוים של יחסים שבהם שני הצדדים זוכרים ומכירים את טבעם או ערכם האמיתי.
כשאנו מברכים אנו מאפשרים לאנשים לזכור מי הם. 

את מי תרצו אתם לברך? איזו תכונה בו תרצו להאיר באמצעות הברכה?

(כתבה יוכי נדבצקי בהשראת הספר ברכות סבי רחל נעמי רמן)