לימוד ושיח בפרשת נח

בשבוע שעבר, מיד לאחר חג שמחת תורה, התחלנו לקרוא מחדש את פרשות השבוע והתחלנו את ספר בראשית, עם פרשת בראשית, פרשה שמספרת לנו על בריאת העולם. לקראת סוף הפרשה אנחנו שומעים מעט על דור המבול. בואו ונצלול..

להדפסת דף מרוכז עם הקטעים ללומדים- לחץ כאן

להדפסת דף ההנחיה למעביר/ת הלימוד- לחץ כאן

***

"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה"

(פרק ו', פסוקים ה'- ז', פרשת בראשית)

ואז מתחילה פרשת השבוע שלנו, פרשת נוח ומרחיבה:

"ותשחת הארץ לפני הא-לוהים ותמלא הארץ חמס. וירא א-לוהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר א-לוהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ"

(פרק ו', פסוקים י"א-י"ג, פרשת נוח)

התורה מספרת שבאותם ימים, הארץ מלאה חמס – מעשי אלימות, גניבה ושחיתות, והמוסר התדרדר בצורה חמורה. בני האדם חיו מתוך אכזריות וחוסר התחשבות זה בזה, עד כדי כך שהעולם הפך מקום שאינו יכול להתקיים במצבו הנוכחי.

אלוהים ראה שהעולם כולו התדרדר ושהשחיתות של בני האדם מלאה את הארץ, מחליט להעניש ולהתחיל מחדש והוא מביא את המבול – שיטפון שמכסה את כל הארץ ומטהר אותה מהחטאים. אלוהים בחר להציל את נח, שהיה צדיק בדורו, ואת בני משפחתו, יחד עם זוגות מכל בעלי החיים, כדי שיוכלו להתחיל את העולם מחדש לאחר המבול.

נח הונחה לבנות תיבה גדולה, שם ישהו הוא, משפחתו וכל החיות במשך ימי המבול. המבול נמשך ארבעים יום וארבעים לילה, והמים כיסו את כל הארץ והשמידו את כל מה שהיה מחוץ לתיבה.

אז מה בעצם קורה כאן?

אחרי שבתחילת הפרשה הקודמת שמענו איך העולם נבנה לאחר שהכל היה תוהו ובוהו, ראינו איך לכל חלק וחלק בבריאה יש משמעות ויש את הזמן שלו פתאום אלוהים בוחר להרוס הכל ולהתחיל מחדש. נראה כאילו הכל הולך לטמיון. יכול להיות?

המנחה יפנה לקהל- מה דעתכם? האם באמת אין משמעות למה שהיה כאן קודם?

רש"ר הירש בראשית פרשת בראשית – נח פרק ו פסוק יא

"שחת" מורה על קלקול, ולא על השמדה. המשחית הורס מצב מתוקן. הוא מעכב עצם שנועד להצליח, והופך הצלחה לכשלון. הוראת היסוד של "שחת": בור. אולם, הכורה שחת איננו מתכוון לטובה -, לצורכי שמירה ואחסנה – , אלא רצונו לתת מכשול לפני הולך בדרך, לעצור אותו בדרכו אל מטרתו ולהביא עליו אבדון.

הרש"ר הירש מתייחס לרעיון של המבול כתיקון חינוכי. הוא מדגיש שהמבול הוא מעין "חינוך מחדש" ולא חורבן מוחלט. בפירושו הוא מתאר את המבול כאמצעי שאלוהים משתמש בו כדי ללמד את האנושות אחריות מוסרית, ומתאר את המבול כתהליך שמטרתו לא "להשמיד" אלא "לטהר" ולהחזיר את האנושות לדרך של מוסר ויושר.הרש"ר הירש מדגיש את הרעיון שהעונש של המבול נועד להחזיר את האדם למסלול של תיקון, מתוך כוונה להמשיך את הבריאה המקורית ולשמור על העולם, ולא ליצור עולם חדש מאפס.

כעת נקרא סיפור מתקופת חורבן בית המקדש השני, שמובא באיכה רבא א', נ"א. הסיפור מובא כאן בתרגום לעברית:

מעשה באיש אחד שהיה חורש. געה אחד השוורים. עבר במקום ערבי אחד ושאלו מי הוא. ענה לו אותו איש שהוא יהודי. אמר לו הערבי שישחרר את שורו ואת יתד מחרשתו כביטוי לאבלות. שאלו היהודי מניין לו. ענה לו הערבי שלמד זאת מגעיית השור.

עודם מדברים געה השור פעם נוספת. אמר לו הערבי: קשור שרוך וקשור מחרשתך- כלומר, חזור לעבודתך, כיוון שנולד מושיעם של ישראל. שאלו היהודי: ומה שמו של אותו מושיע? ענה לו: מנחם שמו.

שאלה למנחה- מה קורה כאן? מה בא לומר המדרש הזה?

הרב חיים דרוקמן בספרו "לזמן הזה", מתייחס לסיפור הזה וכותב כך:

"הרעיון העולה מהסיפור הוא, שביום שבו נחרב המקדש נולד מושיעם של ישראל. מה משמעות הדבר?

ניתן לומר שביום החורבן נולדה השאיפה והציפייה לגאולה. זה ודאי נכון, אך נעוץ כאן רעיון נוסף עמוק יותר- המשיח יכול "להיוולד" רק בחורבן. הגאולה המשיחית השלימה צומחת מתוך ההרס והחורבן. חורבן בית שני הוא אבן הפינה לבית השלישי.

ישנו פסוק בתהילים (מ"ו, ט') התמוה במבט ראשון: "לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ" – "שמות"- מלשון שממה. האם השממות שמפיל ה' בארץ הן מפעליו הגדולים שיש לחזות? כיצד זה ששממות – חורבן – הן מפעלות?!

מצד האמת אין חורבן אצל הקב"ה, כל מציאות היא בניין. אם נביט על מציאות החורבן במבט של חזון ("לכו חזו") נגלה כי גם החורבן והשממה הם חלק משמעותי בתהליך הבנייה, הם חלק מהמפעל, מהיצירה. מגמת השממה וההרס היא בניין אדיר. בעיניים רגילות קשה להבחין בכך, אך הפסוק מדריך אותנו להביט על המציאות במבט של חזון, מבט ארוך טווח, רואים כי הבנייה החלה- המשיח נולד ביום החורבן.

כל בר דעת מבין שכשרוצים לחדש שכונה ישנה שבתיה מטים ליפול, מן ההכרח הוא תחילה להחריב את הבתים הישנים, שהם גם בבחינת חורבות. אדם שאינו מבין עניין, יראה בהחרבת הבתים הישנים הרס ושממה, אך האדם שמכיר את התוכנית המלאה, אינו ראה כאן הרס, כי אם את שלב הבנייה הראשוני – הכשרת הקרקע להקמת מבנים משובחים ומשוכללים יותר.

ואין הכוונה כאן רק לחורבן הבית במובן הפיזי- כל הצרות והייסורים שחווה עמינו במהלך ההיסטוריה, מטרת הכל היא הצמחת מציאות משוכללת ומתוקנת שלא הייתה כמוהה בעולם ומעולם?!

ובמדרש, כששאל היהודי "מה שמו" של מושיע ישראל, ענה לו הערבי: "מנחם שמו" – כלומר, זהו המנחם האמיתי, הנחמה האמיתית נוצרה. החורבן הוא אבן הפינה לנחמה האמיתית, נצחית ובת קיימא".

הרב דרוקמן מביא כאן נקודה שעם ישראל חווה אותה לאורך כל הדורות- צמיחה מתוך משבר. מן הסתם כולנו שמענו אי פעם את הביטוי הזה, אבל הרב דרוקמן מדייק אותנו שבלי משבר, אין אפשרות לצמוח, המשבר הוא האבן הראשונה בבניין החדש שלנו.

סיכום: אנחנו נמצאים בתקופה קשה ומורכבת לעם ישראל. חווינו שבר מאוד גדול לפני שנה ואנחנו עוד עמוק בתוכו. האסון הנורא הגיע גם הוא אחרי תקופה מורכבת בחברה הישראלית, תקופה של פילוג ושנאה אחד כלפי השני. התחלתו של ספר בראשית וסיפור המבול יכולים להוות עבורנו השראה ומקום של תקווה- מה שהיה קודם לא נמחק לגמרי, יש מקום לעבר ויש לנו הזדמנות לקחת את המשבר וממנו לבנות את הקומה הבאה שלנו כעם, כחברה, כמדינה וכיחידים.

****

הצעה לפעילות יצירה- הכנת קינטסוגי

הכלי השבור או הקינטסוגי ביפנית, זו טכניקת תיקון כלי חרס שבורים, שבה משתמשים בזהב, כסף או מתכות יקרות אחרות, כדי להדביק את החלקים השבורים. טכניקה זו אינה רק אמצעי לתיקון, אלא גם אסתטיקה פילוסופית שמעבירה מסר עמוק על יופי, פגיעות וצמיחה.

עקרונות הקינטסוגי:

·הכרה בפגמים: הכלי השבור אינו מוסתר; להפך, התפרים המוזהבים מדגישים את ההיסטוריה של הכלי, מה שמקנה לו ייחודיות.

·חגיגת השבר: במקום לראות בשבר ככישלון, הקינטסוגי מציע שהשברים הם חלק מהסיפור של הפריט, והם עשויים להפוך אותו ליותר יפה וערך.

·פגיעות וחוסן: הגישה מתמקדת בהבנת פגיעות כמרכיב חיוני בחיים, ובתהליך הצמיחה שמתרחש בעקבות הקשיים.

מה נדרש להכנת יצירת קינטסוגי?

חומרים:

·כלי חרס שבור

·דבק – מומלץ להשתמש בדבק אפוקסי חזק שיכול להחזיק את החלקים יחד.

·אבקת זהב או צבע מתכתי – כדי להדגיש את התפרים. אפשר לקנות אבקה מוכנה או להשתמש בצבעי זהב/ כסף.

·ספוג או מברשת – להנחת הדבק והאבקה.

תהליך התיקון:

תחילה יש לוודא שהחלקים נקיים ויבשים.

1.הניחו דבק על קצוות החלקים השבורים והצמידו אותם יחד. תנו לדבק להתייבש בהתאם להוראות היצרן.

2.לאחר שהדבק התייבש, הניחו בעדינות אבקת זהב או צבע מתכתי על התפרים. תוכלו להשתמש בספוג או במברשת כדי למרוח את האבקה בצורה אחידה.

3.כעת יש לתת ליצירה לנוח ולהתייבש. אם יש צורך, חזרו על שלב 2 להדגשה נוספת של התפרים.