למרות השנים הרבות שחלפו מאז, החוויה עדיין זכורה לי היטב. הייתי בן חמש עשרה וישבתי אצל חגי בבית, חבר טוב, כשלפתע הציע להשמיע לי שיר מתוך תקליט (זוכרים שפעם היה משהו כזה?). חגי הניח את התקליט על הפטיפון, ואך נגעה בו המחט ובחדר נשמע קול צלול, חודר, מטלטל, הקורא בקול גדול:
"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַרה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"
(ירמיהו פרק ל"א, י"ד – ט"ז).
אני זוכר עד היום את הפעם הראשונה שבה שמעתי את השיר, משום שבדמיוני, הצלחתי לראות תוך כדי האזנה את הבנים היוצאים לגלות ואת רחל אמנו המבכה. היא בכתה על בניה וגם על עצמה שנותרה קבורה על אם הדרך.
השבוע (יום ראשון הקרוב) נציין אם תאריך יום פטירתה של רחל:
"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית פרק ל"ה, ט"ז ואילך).
צירוף סיפור מותה של רחל להבטחה האלוקית הנשמעת מפיו של ירמיהו על שיבתם של הבנים, הפכו את דמותה של רחל לדמות המזוהה ביותר ביהדות עם תפילה, בקשה ותחינה. רבבות מתפללים שפכו דמעות כמים על קברה של רחל לאורך הדורות.
בשנתיים האחרונות תפילותינו על אחינו החטופים התערבבו עם תפילת רחל אמנו. ואף זכינו לראות כיצד מתממשת ההבטחה לרחל: "יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"!
(על פי דבריו של חכ"ל והרב שי פירון )