חוטים של אהבה – על ט"ו באב

ט"ו באב התקבל כ"חג האהבה". המקור לכך הוא בדברי חכמים במשנה ובתלמוד המתארים אותו כיום טוב של חתונות, פיוס בין שבטי ישראל ונחמה על צרות.

החג מזמן הזדמנות להתבונן על "אהבה" –

שואל הרב אליהו דסלר: "הן הנתינה והאהבה באות כאחת, האם הנתינה היא תולדת האהבה, או להיפך – האהבה באה מן הנתינה?"

ותשובתו: "הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם – ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מעצמיותו בהם הוא. האדם דבוק למעשי ידיו באהבה כי את עצמו ימצא בהם. ועמוקה היא האהבה הזאת מאוד, והאהבה הזאת היא אשר תבוא מן הנתינה. זה אשר יתן האדם לזולתו לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות שבין אדם לזולתו אשר נקרא לה בשם "אהבה".

ומתובנה זו אפשר ללמוד דרך התנהגות: "ומה מוזרים בני האדם – בוחרים באשר ימצאו חן בעיניהם, להם יתנו וייטיבו ואותם, אך את שאר בני האדם לנכרים וזרים יחשובו, יתנהגו עמהם במידת הנטילה ולא הנתינה, יתחרו בהם ויחטפו מהם ככל אשר יוכלו. אך יתבונן נא האדם – כי לאשר יתן יאהב! "ואהבת לרעך כמוך" – כמוך ממש, כי בנפשך תמצא אשר אתה והוא אחד הנכם".

וכך הספיד אחיו של סגן אמיתי גרנות ז"ל שנפל במלחמה בצפון: "אני רואה חוטים דקים של אהבה. אותה אהבה טהורה נתפרה אט אט סביב הלב העירום וסביבך אח אהוב שלי. אני רואה את כל מי שעומד כאן, חוט ומחט בידו ואהבה בליבו. אני קורא בבקשה, קחו לכם מחט, קחו חוט ותיפרו אהבה סביב אינספור לבבות שבורים, פרטיים. וסביב לב אחד, הלב של כולנו".

כמה אנו זקוקים לכך! 

(כתב הרב אלקנה שרלו, מרבני צהר)