מה היה קורה אילו?
סיפור המרגלים הוא מהסיפורים המכוננים של האומה.
רגע לפני שיוצאים מהמדבר ונכנסים לארץ המובטחת, יוצאת משלחת של שנים עשר נשיאים לתור את הארץ על מנת לחזור עם תשובות לכמה שאלות.
כשהם חוזרים מתברר שרובם חושבים ש"הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ – אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא". רק שניים חושבים ש"הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ – טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד".
יש הרגשה כאילו הם ביקרו בשתי ארצות שונות. מפה לשם, גזירה של המשך הנדודים במדבר, גודעת את התקווה להיכנס בקרוב לארץ כנען.
"זאת דרך ארוכה לכנען" (שלומי שבן).
בתוך זה עולה המחשבה: מה היה קורה אילו? מה היה קורה אילו לא היתה יוצאת בכלל המשלחת; אילו השאלות היו שונות; אילו היו אנשים אחרים נשלחים; אילו היו ביניהם או במקומם נשים; אילו היה העם מתעשת בזמן; אילו המנהיגים היו מגיבים אחרת; אילו אנחנו היינו שם…
למרות חוסר התכלית בשאלה שכזאת, כמה פעמים בחיים אנחנו מייגעים את עצמנו בשאלה הזאת שלא נותנת לנו מנוחה?
ייתכן שהסיבה לכך היא שכשאנחנו שואלים את שאלת ה'אילו' אנחנו מנסים להכניס היגיון במה שקרה ולאפשר לנו לשוב ולקחת אחריות על החיים שלנו, כדי שדברים לא יקרו לנו מעצמם, אלא נוכל לעצב בעצמנו את העתיד שלנו.
(נכתב ע"י הרב בועז גנוט, ראש אגף פיתוח בצהר)
הפרשה בקצרה:
פרשת שלח לך מתארת את חטא המרגלים: משה שולח 12 אנשים שיתורו את ארץ כנען, ארץ ישראל, לפני הכניסה לארץ. עשרה מתוכם חוזרים ואומרים דברים לא טובים על הארץ, שמעוררים חוסר תקווה ואמונה בעם.
רק יהושע וכלב מתעקשים שמדובר על ארץ "זבת חלב ודבש", אך קולם כמעט ואינו נשמע. עם ישראל נענש בנדידה של 40 שנה במדבר, במהלכן כל מי שהיה מעל גיל 20 ימות לאורך השנים ולא ייכנס לארץ.
לקראת סיום הפרשה, ניתנות מצוות יומיומיות משמעותיות- קרבן מנחה וחטאת, הפרשת חלה- שזו אחת מהמצוות התלויות בארץ- מקיימים אותה רק בארץ ישראל, סיפור על אדם שקושש עצים בשבת וציווי על מצוות ציצית. אלו מצוות המדגישות את כלים לחיזוק האמונה והזהות בחיי השגרה.