דיבורים טובים
בעולם שלנו, כך נראה, אנחנו נבחנים לרוב לפי מעשים ובעיקר על ידי תוצאות.
במקביל, המדיה המתפתחת סביבנו הולכת והופכת לזירה קטנה ובעיקר דחוסה.
כך, שלל מסרים מועברים אלינו בדיגיטל ובאמצעים חזותיים שנמצאים בכל פינה.
אם נהיה מספיק כנים עם עצמנו נגלה שאנחנו כבר פחות סבלניים, מחכים תמיד לשורה התחתונה בקוצר רוח ואם יהיה אפשר לארוז את הכל בחמש שניות- בכלל טוב!
אנחנו מוקפים בפרקטיות שלא פוסקת ומבלי שנשים לב אפילו יש לנו הרבה פחות קשב לתהליך, למחשבות או למילים. קשוח.
אבל התורה ביקשה כבר לפני אלפי שנים לקרוא תיגר על כל זה וכך, דרך עשרות מצוות עשה ולא-תעשה היא מבקשת מאתנו, עובדי ה', לכונן מחשבות קדושות בקרבנו ומילים טובות בפינו.
הפרשות השבוע קוראות לנו בצורה מופתית לשקול מילים, לשים לב למוצא פינו ובעיקר לזכור שמילים, כמעט כמו מעשים, יוצרות מציאות חדשה בעולם: "ככל היוצא מפיו יעשה".
שלמה המלך ע"ה כבר לימדנו: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן – וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי יח, כא) וביאר ר' דוד אלטשולר זצ"ל ב'מצודת דוד': "בכח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה, ואם בלשון הרע ימות. האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה, אם טוב ואם רע…"
לפנינו ערך עליון אליו אנחנו נדרשים לתת את הדעת בכל מרחבי חיינו:
המטרה חשובה אך לא תקדש לנו כל אמצעי והמילים בהן נבחר לבוא לידי ביטוי בעולם יקבעו האם הדברים שלנו יצלחו או לא, יתקבלו בלבבות או יורחקו, יפעלו לטוב או חלילה לרע.
כמה מפליא לחשוב שאנחנו שואפים אוויר החוצה, חותכים אותו בעזרת לשוננו למילים,
נוסחים בהן משמעות והנה הן יוצאות לעולם ופועלות. הן יכולות לבנות או להרוס, לחזק או להחליש, לקיים מצווה בברכה, שבח והודיה לבורא עולם או חלילה לזרוע פירוד ופילוג.
"כשהייתי תינוקת, פטפטנית הייתי" אומרת תהילה לעגנון. "היה זקן אחד בשכנותי.
אמר לאותם שהיו שמחים על פטפוטי: חבל על תינוקת זו, אם היא מבזבזת על דבריה בילדותה, מה ישתייר לה לזקנתה? לימים ירדתי לסוף דעתו של הזקן, שלא יוציא אדם בזמן מועט מה שנקצב לו לכל ימי חייו. הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור…".
(נכתב ע"י הרב שי ויצמן, מנהל אגף שיתופי פעולה בצהר)