בין קביעות לנדידה
מקובל לחשוב שאדם שעובר ממקום למקום הוא אדם לא מוכר.
כל שבנה במהלך חייו נמחק, כי הוא אינו קיים בתודעה של הסובבים אותו. הם אינם מכירים לו טובה על מחוות שלו, כיוון שאין כאלה. הם לא צברו חוויות משותפות. ובכלל הוא חשוד כזר וכאחר, כמי שמאיים בכל מקום מחדש, על תפיסת מרחב המחיה שנרכש בעמל של נשיאה משותפת בעול. הזר אינו נחשב למי שזכאי באופן טבעי לחלוק עם שום חברה את הונה ורווחיה שנקנו ונרכשו בהתמדה, בריסון ובאחריות. הזר הוא גם כזה שאינו מכיר בטיב התרבות המקומית הוא לא תרם להתהוותה, וההנהגות שהוא מביא איתו חורגות מן המוסכמות.
לעומתו, אדם שמכה שורשים במקום אחד קונה את שמו בעמל של שנים, ביצירת יחסי גומלין עם הסביבה בכל המובנים הללו. של שותפות, אחריות ותרבות. בפרשת השבוע שלנו אברהם מצטווה לעקור את מושבו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", ועומד לאבד את מקורות המחיה שלו ואת קישורו הטבעי ושמו הטוב. במצב החדש, גם כל הון ורכוש יהפכו למשא כבד המעיק על הניידות.
על כל אלו, הקב"ה מתחייב לפצות את אברהם בכך ששמו יגדל בעולם: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". הבטחה זו עומדת בניגוד לנוהג שבעולם, ולתוצאה הטבעית של הציווי.
ערכה של הקביעות הוא בביטחון וביציבות. ערכה של נדידה הוא בערנות, ברעננות ובעימות.
האדם ב"גולמיותו", ללא הגנה של חברה וסביבה, עומד נוכח מצבים שונים ומוצא עצמו מחויב למידה של חמקנות, תושייה ועצמאות, יושר, נדיבות וגם עמידוּת. גיוון האירועים מאפשר להוציא את הטמון בו אל הפועל.
המהלך האלוקי המוציא את אברהם מהקשרו פועל שתי פעולות: הוא מסייע בידו לזהות ולחדד את האיכות העברית, אך גם הופך אותו לאב המון גויים. לקוסמופוליטי.
קוסמופוליטיות היא תוצאת לוואי של הנתק מהשייכות המקורית. היא מעוררת להכיר באינטרסים השונים של כל עם, להנכיח את אנושיותו ואת זכותו לקיום. לספוג רב תרבותיות. בסופו של דבר היא גם מניחה יסודות למחשבה על אחדות וסולידריות בעולם. בזכות כל אלו אברהם הוא המודל של מנהיג הבריות כולן. "אב המון גויים".
גורלו של העם היהודי אינו שונה בהרבה מזה של אברהם. הגלויות השונות הנספגות בו במשך הדורות צובעות את הגרעין היהודי בצבעים מרובים ומגוונת את תגובותיו. אלו גם מאפשרות הותרת החותם של עם ישראל בעולם כולו ומזככת בנו את הקריאה למחויבות ואחריות לאהבת אדם ולהובלת העולם למקום טוב יותר.
(נכתב ע"י הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, מצוות הנהלת צהר)
תקציר הפרשה:
פרשת לך-לך נפתחת בציווי ה' לאברם (שמו הראשוני) לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו וללכת לארץ כנען, תוך הבטחה להפכו לגוי גדול ולברך אותו.
אברם, שרה אשתו ולוט אחיינו יוצאים לדרך. עקב רעב כבד, הם יורדים מצרימה, שם נלקחת שרה לבית פרעה מלך מצרים (לאחר שאברם ביקש ממנה לומר שהיא אחותו מחשש שיקחו אותו עליה). ה' מכה את פרעה במכות, והוא מחזיר את שרה ושולח אותם ברכוש גדול.
אחר שובם, נפרדים אברם ולוט עקב מריבת הרועים שלהם, ולוט בוחר לגור ליד סדום.
בהמשך, אברם מנצח במלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת מלכי סדום והעמק, ומחלץ את לוט שנשבה.
ה' כורת עם אברם את ברית בין הבתרים, ובה מבטיח לו שזרעו יהיה רב ככוכבים ויירש את ארץ כנען, וחוזה את שיעבוד צאצאיו במצרים וגאולתם.
בשל חוסר ילדים, שרה נותנת לאברם את שפחתה הגר לאישה, והיא יולדת את ישמעאל.
בסיום הפרשה, ה' משנה את שמו של אברם לאברהם ואת שמה של שרי לשרה, ומצווה על ברית המילה כאות לברית הנצחית. ה' מבטיח להם בן שייוולד לשרה, ושמו יהיה יצחק.
שבת שלום!!