הנהגה – עניין של החלטה
כשמדברים בדרך כלל על מנהיגות, ישר עולות בראש כל מיני דמויות מופת כריזמטיות, יחידות במינן, שהצליחו לסחוף אחריהן אנשים בודדים או רבים לעבר מטרה משותפת. אנשים אלו מסוגלים להשפיע על אנשים, להניע אותם ולחולל בהם שינוי.
אולם דווקא על רקע ברכותיו של יעקב, ערב פטירתו, ניתן להסתכל על הדברים בצורה שונה.
יעקב בוחר לברך את בניו בתכונה הייחודית של כל אחד מהם. לכל אחד ישנו אופי המייחד אותו ורק באמצעות אופי זה הוא יכול להביא לעולם את הברכה המיוחדת הגלומה בו.
המשמעות היא שהתכונות, האופי והכישרונות הייחודיים לכל אחד מאתנו, הופכים את כולנו למנהיגים ומשפיעים.
קביעה זו מעלה את השאלה האם ייתכן מצב בו מנהיג ומוביל בתחומו יכול להיות טוב יותר מאחרים?
בדברי המדרש המובאים בבראשית רבה מסבירים כי כל אחד צריך לדעת שאין שלמות מוחלטת אצל אף אחד. מי שנותן לאחרים גם מקבל מהם, גם אם הוא איננו מודע לכך. מבנה זה מהווה יצירה שלמה הגדולה מסך חלקיה. בעניין זה כותב הרב סולובייצ'יק בספרו "ימי זיכרון": "את העובדה שמישהו חי בזמן מסויים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר… נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט-היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו".
סיפור חסידי מפורסם מספר על רב שאמר פעם לתלמידיו כי כל אדם צריך להסתובב כשבכיסו שני פתקים; באחד יכתוב "אנכי עפר ואפר" ובאחר "כי בצלם אלוקים עשה את האדם".
כאשר מישהו פוגע בו, יוציא מכיסו את הפתק הראשון וכך יבין כי הפגיעה איננה נוראה. מאידך כאשר מישהו בא ומבקש ממנו טובה או לעשות מעשה הדורש מאמץ, או אז יוציא מכיסו את הפתק השני ויבין כי היכולות קיימות בו. הבעיה, כך המשיך הרב וסיפר לתלמידיו, שאנשים מתבלבלים בפתקים. כאשר פוגעים בהם, הם מוציאים את הפתק "כי בצלם אלוקים ברא את האדם" ואז כעסם הולך וגובר, שהרי כיצד ייתכן שפגעו במישהו שנעשה בצלם אלוקים. אז המריבה הולכת וגוברת. מאידך, כאשר מבקשים מאדם טובה או להתאמץ מעט, הוא שולף את פתק ה"אנכי עפר ואפר", תוך שהוא טוען כי אין בידו היכולת והכוח להוביל ולהועיל. על כך כותב הרב סולובייצ'יק: "בורא עולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח".
יהי רצון שנדע למצוא בנו את הכוחות והברכות בהן ברך אותנו הקב"ה ואיתם להנהיג, להוביל ולהשפיע בעולם.
(נכתב ע"י הרב יהודה ישרים, רב היישוב לפיד ומרבני צהר)