הקדמה
חג חנוכה מתרכז סביב מעמד הדלקת נרות החג, שהוא רגע מרכזי ומיוחד. אך מעניין לגלות שסביב מעשה זה, הפשוט לכאורה התפתחו שאלות ודינים רבים:
מתי בדיוק יש להדליק את הנרות?
איזה נר מדליקים ראשון – זה שמימין או משמאל?
היכן יש להניח את החנוכייה בבית?
מה מברכים על הנרות?
והאם מדליקים חנוכייה אחת עבור כל בני הבית, או שיש צורך לכל אחד בחנוכייה משלו?
השאלות הללו, ועוד רבות, מלמדות אותנו שלא מדובר רק בפעולה טכנית, אלא במנהג עשיר במשמעויות ובפרטים.
ביחד נתמקד בהלכה אחת (בלבד), נעמיק בה, ונבחן מה היא יכולה ללמד אותנו – לא רק על חג החנוכה, אלא גם על עצמנו. מה מזמנים לנו נרות חנוכה ללימוד והתבוננות?
פתיחה
כל זמן מצוותן, דהיינו חצי שעה, אסור ליהנות מאורן. ולכן נוהגין להניח אצלן את השַמָש שהדליקן בו, כדי שאם ישתמש אצלן ישתמש לאור השַמָש. וצריכין להניחו קצת למעלה מן הנרות, שיהא ניכר שאינו ממניין הנרות.
קיצור שולחן ערוך סעיף קל"ט, סימן י"ד
להורדה: דף מקורות למשתתף
שיח קבוצתי
חקירת המקור: מה בעצם כתוב פה? (הבנת הנקרא)
ההלכה בנוגע לנרות חנוכה קובעת שאין להשתמש באור הנרות לצרכים הרגילים שלנו – אין לקרוא, לעבוד, או אפילו ללמוד לאורם. כל פעולה אחרת מחייבת נוכחות של מקור אור נוסף, כך שאור הנרות נותר מחוץ לשימוש מעשי. רעיון זה מתנסח בהלכה במילים: "שאין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד."האיסור להשתמש באורם מדגיש את הציווי להסתכל עליהם בלבד – להקדיש זמן להתבוננות נטולת שימושיות.
כדי לוודא שמקיימים זאת, מוסיפים נר שמָש, המשמש כאור גיבוי לכל שימוש שחלילה יעשה, כך שאם נעשה שימוש באור, הוא ייחשב לאורו של השמש ולא של נרות החג.
איסור זה מעורר מחשבה: באופן טבעי, אנו רגילים לחשוב על אור ככלי שימושי, כזה שמאיר לנו את הדרך ומסייע בפעולותינו. אבל כאן, האור מאבד את ייעודו הפונקציונלי והופך למשהו אחר – משהו שעלינו פשוט לראות.
מה המשמעות של אור כאשר אין לו ייעוד מעשי? הנרות מזמינים אותנו לחשוב על האור כעל משהו שמעבר לפונקציה, כמשהו המייצג רעיון, רגש או משמעות, שאינם תלויים במעשיותם.
חלק ראשון: ההיגיון ההלכתי והמעשי
שיח קבוצתי:
1.מדוע לדעתכם ההלכה מייחדת את נרות חנוכה לצפייה בלבד ואוסרת שימוש באורם?
2.מה ההבדל בינם לבין נרות שבת?
3.חישבו על המשמעות הסמלית של נרות חנוכה ואיך היא באה לידי ביטוי דרך האיסור הזה.
4. האם זה מעצים את ערכם או מגביל את השפעתם? איך זה קשור לערכים כמו קדושה וייחוד?
5.האם יש דברים או חוויות בחיינו שאנחנו "רק מסתכלים" ולא "משתמשים" בהם? האם זה מועיל או מגביל?
בפסח אנו מצווים לאכול את המצה, בראש שנה אנו שומעים את קול השופר, ואילו בחנוכה אנו מצווים להשתמש בחוש אחר שלנו – חוש הראיה, לראות את הנרות.
מדוע רק לראות?
1.הנרות מיועדים להתבוננות בלבד, כדי לפרסם את נס החנוכה – אם נשתמש באורם לצרכים מעשיים, הדבר עלול להעיד כי הודלקו לשם תאורה ולא למען פרסום הנס. בעבר, כשהיו מדליקים נרות בערב כדי להאיר את הבית, אם היה מותר להשתמש באור נרות חנוכה לצרכים אחרים, לא היה צורך להדליק נרות נוספים, ולא ניתן היה להבחין שהנרות הללו הם נרות מצווה.
2.זכר לנרות המקדש
נרות החנוכה נקבעו לזכר מנורת המקדש. כשם שנרות המקדש היו קדושים ואסורים לשימוש פרטי, כך גם נרות החנוכה נועדו להיות סמל לזיכרון ולקדושה, ולא למקור הנאה או שימוש מעשי.
אור קדוש, לא תאורה רגילה
נר חנוכה נועד להיות סמל של אור, לא מקור תאורה שימושי. שימוש מעשי באורו נתפס כביזוי, כמו להשתמש בדגל כמפת שולחן. שמירה על ייעודו הייחודי משמרת את כבודו ואת המסר הסמלי שהוא נושא.
חלק שני: האור שמעבר – משמעויות רוחניות
קראו ביחד את הקטע מאת רוחמה בן יוסף (בדף המקורות) ושוחחו עליו:
1. מהי המשמעות של "לראות בלי להשתמש" במערכות יחסים, ואיך זה יכול לשנות את האופן שבו אנו מתייחסים לאנשים אחרים במיוחד לקרובים לנו?
2. איך האופן שבו אנו "רואים" את האחר משפיע על הדרך שבה הוא רואה את עצמו?
סיכום למנחה: ההזמנה שבאור הנרות
א.
נרות חנוכה ש"אין לנו רשות להשתמש בהם" מזמינים אותנו להתבונן בבני האדם שסביבנו לא ככלי למילוי צרכינו, אלא כישויות עצמאיות בעלות אור ייחודי. לא לנצל, לקפח או להעמיס עליהם את משקל ציפיותינו. חנוכה הוא הזמנה לראות אותם באמת – להתפעל מהפלא שהם, להעריך את הייחודיות שלהם, לפרגן להם על מה שהם מביאים לעולם, ולא פחות חשוב – להודות על נוכחותם בחיינו.
"אין לנו רשות להשתמש" = אין רשות לנצל, לקפח.
אלא "לראותם בלבד" = רשות להתפעל, לפרגן, לאהוב, להודות.
ב.
הזמנה שניה שיש בציווי נרות חנוכה – לראות את האור – היא התזכורת כמה חשוב לראות את האורבי, בבן/בת הזוג, חברים ומשפחה. לראות את האור פירושו להתבונן באדם הקרוב אלינו ולזהות את הטוב שבו, גם אם הוא נסתר לעיתים מאחורי אתגרי היום-יום.
לראות בו את האור משמעו לבחור לראות את האדם כפי שהוא, במלוא יופיו הפנימי, ולא רק דרך הציפיות, הביקורת או הדרישות שלנו ממנו. זהו מבט שמעצים, שמאיר את הייחודיות שלו, ושמאפשר לו להרגיש אהוב ומוערך.
לראות אותו כאור משמעו להאמין בכוחו להאיר, להוביל, ולהיות נוכח ומשמעותי בחיינו. לראות את הנשמה שבו, ולא רק את המעשה או המילה של הרגע.
ולבסוף, לבחור להדליק את הנר גם כשנדמה שהחושך רב. להאיר זה לזה את הדרך, ליצור חום, תקווה ואמונה, ולהזכיר שדווקא בחיבור המשותף – האור מתגבר ומאיר את כולנו.
סיום
לסיום, אפשר לשתף בסיפור המרגש של ד"ר נעמי רמן, שבו היא נזכרת בזיכרון ילדות מחג החנוכה, עת חוותה ערב חנוכה עם סבה. בסיפור זה, סבּה מעניק לה את מתנת ההתבוננות באור, חוויה שמעוררת בה את עומק המשמעות שבזמן ובאור הקיים בכל אחד מאיתנו.
להורדת הסיפור
הצעה נוספת היא תרגיל כתיבה בו כל אחד עם עצמו, כותב רשימה של 'שמונה נקודות אור' – אור הקיים בו.. בחייו… לאחר הכתיבה, ניתן להקדיש זמן ולתת לרגש של הכרת תודה לעלות בנו. אם רוצים, אפשר גם לשתף😊.
חנוכה מלא אור.
כתבה: יוכי נדבצקי, מחלקת הדרכה אגף פעילים צהר