יום כיפור – ריפוי הלב

מה קרה ביום הכיפורים הראשון בהיסטוריה?

ביום זה קיבל הקב"ה את תחינותיו של משה על עם ישראל (בעקבות חטא העגל) וענה לו בביטוי המוכר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (דברים יד,כ). אז הפסיק משה רבנו צום של ארבעים יום וארבעים לילה וחזר לעם ישראל עם הלוחות השניים. אותו יום, שהתרחש בתאריך י' תשרי, נקבע לדורות כיום של סליחה וכפרה – "יום הכיפורים".

ממש כשם שבזמן פסח והאביב יש כוח מיוחד לכל אחד מאתנו לצאת ל'חרות', כך הפך יום כיפור, היום בו ה' סלח לנו, לתחנה בזמן שיש לה סגולה מיוחדת לסליחה: 'סלחתי כדברך' והורדת לוחות הברית השניים, ייצרו בעולם אנרגיה נצחית של סליחה ושל הזדמנות שניה.

הגמרא מלמדת אותנו כי יום כיפור הוא אמנם יום של חרטה וכפרה, אך במקרה בו פגענו במישהו, תפילה וצום לא יועילו. תחילה עלינו למצוא את הדרך לבקש מהנפגע סליחה. מצד שני, אם אני בצד הנפגע, האם עלי להמתין להתנצלות הצד הפוגע?

ג'רלד ימפולסקי בספרו 'לדעת לסלוח' מנסה לפענח את המשימה הלא פשוטה של בקשת הסליחה בעולם, והוא כותב כך:

"סליחה היא הנכונות לְהִפָּרְדוּת מֵעָבָר מכאיב. זו החלטה שלא לסבול עוד, זו החלטה לרפא את הלב והנשמה שלנו. זו הבחירה שלא להאמין עוד בערך השנאה או הכעס. זו נטישת התשוקה להכאיב לאחרים או לעצמנו בגלל משהו שכבר נמצא בעבר. זו הנכונות לפקוח את עיננו ולראות את האור המצוי באנשים אחרים, ולא לשפוט או לדון אותם לכף חובה. ניתן לראות את הסליחה כמסע על פני גשר דמיוני שנמתח בין העולם שבו אנחנו שבים וממחזרים את הכעסים שלנו לבין מקום השלווה."

(מתוך: לדעת לסלוח, הוצאת כנרת: 2005)

כמה מרתק להיווכח כי אם נפגעתי, השלב הראשון בריפוי הלב אינו מתחיל בהתנצלות הפוגע. הוא מתחיל בבחירה הלא פשוטה שלי לסלוח לו.

שתהיה לנו שנה טובה מלאת חמלה וסליחה.

(נכתב ע”י יוכי נדבצקי, מחלקת הדרכה אגף פעילים בצהר)