חג הסיגד

מסורת עתיקה של כיסופים

חג הסיגד –  חג בן 2500 שנה!  במשך דורות רבים ציינו יהודי אתיופיה את החג בכ"ט חשוון – חמישים ימים לאחר יום הכיפורים. ממש כשם שחג שבועות נחגג חמישים יום אחר הפסח, כך נחגג הסיגד חמישים ימים לאחר יום כיפור. 

מדוע? חג השבועות הוא חג הקציר, אך באתיופיה, הנמצאת בחצי הכדור הדרומי, זמן זה הוא זמן הזריעה ולא הקצירה. על מנת לקיים את מצות הביכורים קבעו יהודי אתיופיה מועד נוסף שבעה שבועות אחר יום כיפור, בתקופת הקציר באתיופיה. 

חג הסיגד מזכיר לעם את הברית שנכרתה במעמד הר סיני ואת החובה לשמור על מצוות התורה. זהו יום להתחדשות רוחנית, פיוס בין אנשים והבעת נאמנות לה' ולערכים היהודיים. החג מפגין את אחדות הקהילה ואת תחושת השייכות.

בני הקהילה שבכפרים מרוחקים היו יוצאים למסע בן כמה ימים, אל הכפרים המרכזיים בהם התאספו כולם לכבוד החג. מכבסים ומכינים את בגדיהם, ושוחטים פרות וכבשים. 

ביום הסיגד עצמו, הקהילה עלתה יחד אל הר גבוה, כאשר כהני העדה בראש נושאים את ספר התורה, ה"אורית". חלק מהעולים נושאים אבנים על גבם כסמל לכניעה בפני ה' וכזכר לחורבן בית המקדש. בראש ההר נפתחות תפילות, מלוות בהנפת ידיים. נשמעות בקשות לשלום, פיוס, ושמירה על מצוות התורה.

כהני העדה, הקסים, קוראים מתוך ה'אורית' ומתוך ספר נחמיה, המתארים את מתן תורה בהר סיני ואת חידוש הברית בשיבת ציון. הקס הראשי מורה לקהל לשמור על חוקי התורה ולהיות נאמנים לברית. קריאתם כוללת גם את הברכות והקללות מספר ויקרא, והכל נעשה בשפת הגעז ומתורגם לאמהרית, כך שכל אחד יבין את דברי הקודש.

לקראת סיום, כל המשתתפים כורעים על הקרקע, פורשים ידיים ומבקשים סליחה ומחילה. החג מסתיים בתקיעת חצוצרות ובקריאה נרגשת: "כשם שזכינו לחגוג את החג השנה, כך נזכה לקיים אותו בשנה הבאה בירושלים!" יורדים מההר בשירה ובריקודים לסעודה חגיגית. 

לדברי ד"ר שרון שלום (מחבר הספר 'מסיני לאתיופיה' הוצאת ידיעות ספרים, ורב מחתן של צהר), חג הסיגד אינו רק מסורת ייחודית ליהודי אתיופיה אלא חג שהיה נפוץ גם בקהילות יהודיות אחרות בתקופה הקדומה בעם ישראל. לדבריו, נסיבות היסטוריות השכיחו את החג בעוד שבקרב יהודי אתיופיה הוא השתמר. 

עם עלייתם של יהודי אתיופיה לישראל, 'עלה' גם חג הסיגד איתם ונחגג מדי שנה בירושלים בעיקר בטיילת ארמון הנציב, מול מקום בית המקדש, כעדות לחיבור העמוק לשורשים ולכיסופים לציון. המסרים העומדים במרכז החג – אהבה ואחדות, כריתת ברית עם א־לוהי ישראל ומסירות לירושלים, רלוונטיים היום לא פחות.

(התמונה לקוחה מתוך אתר ויקישיתוף – https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Sigd-27.11.08.jpg)