מספרים על חכמי חלם שפגשו אדם שמוכר ביגל'ה. הבייגלה כידוע הוא מאפה שעשוי בצורה של עיגול ובמרכזו חור. חכמי חלם התפעלו מאוד מן הבייגל'ה. ושאלו את המוכר כיצד יוכלו גם הם לייצר בייגל'ה כזה בחלם. לדבריהם, יש להם הרבה בצק בחלם אבל אין להם חורים! המוכר היה בעל תושיה וגם איש עסקים ממולח והציע לחכמי חלם עצה שהם לקחו בשתי ידיים.
קנו ממני כמה בייגלים, תמכרו אותם בחלם ותבקשו מאנשים שמסיימים לאכול את הבייגלה שיחזירו לכם את החור, ומהחורים תיצרו בייגלים חדשים בעצמכם. חכמי חלם שמחו מאוד בעצה זו והלכו לביתם עם בייגלים רבים שמחים וטובי לב.
הסיפור הזה מעורר את השאלה האם מה שאיננו הוא ישנו. האם ה'אין' הוא קיים, או שהוא רק העדר של 'יש'?. פרשת בראשית מספרת לנו בתחילתה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, א-ג). החושך היה קיים לפני הבריאה, אף אחד לא יצר אותו, הוא היה שם, ההעדר אין צריך בריאה.
מה שצריך בריאה הוא האור, הוא היש!
ההתבוננות הזו מלמדת אותנו את הלקח שהרב קוק מנסח כחובתנו בעולם- להאיר את החשיכה: הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה – אלא מוסיפים צדק; אינם קובלים על הכפירה -אלא מוסיפים אמונה; אינם קובלים על הבערות – אלא מוסיפים חכמה.
גם אם פיזיקלית אין קיום לחושך ואין קיום להעדר, חשוב לומר שהעולם הרגשי שלנו חש גם את החושך, העולם הרגשי שלנו חש שלבורות ולהעדר הידע יש קיום בעולם. אנו חשים שהם משפיעים ומשנים מציאות למרות שאולי חכמי חלם טעו ואי אפשר לאסוף חורים כדי ליצור מהם בייגלה.
אנחנו מתנהלים בעולם כאילו החור הוא העיקר. כאילו החוסר, הריק, ההעדר הם שקובעים את מה שיש. אנחנו נותנים לו משקל, משקל רגשי, קיומי. אבל פרשת בראשית מלמדת אותנו אחרת: רק האור נושא משמעות, רק האור הוא תוצאה של פעולה, של כוונה, של בריאה.
השליחות שלנו בעולם היא לא לתקן את ההעדר על ידי התמודדות אינסופית עם מה שחסר אלא להוסיף עוד אור. עוד חכמה. עוד אמונה. עוד צדק.
( הרבנית מיכל טיקוצינסקי )
תקציר הפרשה:
פרשת בראשית היא סיפור הולדת העולם והאנושות, מעשה היש מאין. הפתיחה מתארת כיצד ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ בשישה ימים – החל מאור, דרך יצירת המאורות, היבשה, הצומח והחי, עד לשיאה ביום השישי: בריאת האדם. אלוהים ברא את האדם (אדם וחוה) בצלמו והציבם בגן עדן, כשהם חופשיים אך מחויבים לצו אחד.
הדרמה מתחילה כשאדם וחוה מפרים את הציווי ואוכלים מ"עץ הדעת טוב ורע", מה שמביא לגירושם מגן עדן ולחיי עמל וסבל. ההיסטוריה האנושית ממשיכה עם סיפורם הטרגי של בניהם, קין והבל, כשאח רצח את אחיו, ומשם מתדרדר המצב המוסרי של האנושות.
הפרשה מסתיימת בתיאור השתלשלות הדורות מעשרת הדורות הראשונים, שחטאו והשחיתו את דרכם. המבול עומד בפתח, אך רק דמות אחת מצאה חן בעיני אלוהים: נח, שנבחר להמשיך את קיומו של המין האנושי והחי.
שבת שלום!!