פן תשכח
הנדודים הממושכים במדבר, החום, הדרך, האתגרים כולם עשויים לטשטש את זיכרון תמונת מצרים הפנימית: מה היה שם בדיוק, מה קרה, מה אכלנו, מה עשינו, מה עשה לנו פרעה ומה אלוקים.
סביב משה עומד דור צעיר שלא נגאל בעצמו וגם מספרי הסיפורים מתמעטים עם השנים, והוא מדבר אליהם בנאום ארוך מפורט ומוכיח. משה מתאר את הקורות בשנות המדבר, הוא מתאר את האתגרים את מתן תורה, הוא מפרט את חטאיהם את מלחמותיו וחוזר על מצוות שנצטוו.
משה מאד חרד לעם. מה יהיה לאחר שיכנסו לארץ?!
שלש פעמים (באזהרה משולשת!) מופיע בפרשת ואתחנן הביטוי –'השמר לך', שים לב – סכנה!
פרק ד פסוק ט
רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֨וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ
פרק ד פסוק כג
הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַֽעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֨סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
פרק ו פסוק יב
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
'שכחה' מסתבר, עבור עם, היא כנראה פטלית יותר מכל סכנה אחרת האורבת לו. אל תשכח! את מה שעבר הדור הקודם, את הניסים, את הברית את העבר. השכחה מייצרת מצב של עייפות הנפש וחולשה רוחנית, והיא מסוכנת מכל מצוקה חיצונית אחרת כי היא מפרקת מבפנים.
הפטרת השבת נפתחת בתביעה: נחמו נחמו עמי! דברו על לב ירושלים! (ישעיהו פרק מ',א) שבת ראשונה מבין שבע שבתות של נחמה.
אבל איך מנחמים עם? איך מדברים על לב ירושלים?
אולי ממש כמו שמנחמים אדם באבלו, יושבים לידו, בעיקר מקשיבים, מבקשים ממנו ספר לי משהו על אודות הנפטר, אמפתיה, מילים טובות ומחזיקים עבורו את הידיעה שיהיה יותר קל בהמשך. הדרך ליציאה מהחורבן עוברת דרך פעולה אקטיבית של נחמה.
שמרי נפשך כותב גם האב המודאג אלתרמן לבתו, "שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵך…". בהקשבה ואמפתיה הדדית של צדדי השבר, גם 'לב ירושלים' יקבל ליטוף: "שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְּיָדַיִך".
(נכתב ע"י יוכי נדבצקי, מחלקת הדרכה ותוכן בצהר)
תקציר הפרשה:
בתחילת הפרשה, משה חוזר ומתחנן בפני הקב"ה לזכות להיכנס לארץ ישראל, אך בקשתו נדחתה. ה' אומר לו לעלות לראש הפסגה ולראות את הארץ מרחוק.
הפרשה מהווה סוג של "צוואה רוחנית" של משה לעם ישראל, בה הוא מחזק את אמונתם, מזכיר להם את עברם ומכין אותם לקראת כניסתם לארץ המובטחת. היא עוסקת בנושאים של אמונה, זיכרון היסטורי ושמירת המצוות כדרך חיים. בפרשה מוזכרים עשרת הדיברות, קריאת שמע וחשיבות קיום תורה ומצוות.
את פרשת ואתחנן קוראים בשבת שלאחר צום תשעה בעם ושבת זו מכונה "שבת נחמו", על שם הפסוק בו נפתחת ההפטרה והקריאה לעם ישראל (מתוך נבואת ישיעהו): "נחמו נחמו עמי".