על חלות ותפילות – לימוד והפעלה

על חלות ותפילות – לימוד והפעלה למשתתפים בוגרים בעקבות הסיפור על פרל, אשת רבי לוי יצחק

פתיחה עבור המנחה / לשיתוף  

ידעתם שהפעם הראשונה שהמילה שבּת מופיעה בתולדות בני ישראל היא בהקשר לאיסוף המן ול'לחם מִשנֶה' של שבת (החלות)?

אחרי יציאת מצרים, כאשר בני ישראל מלקטים מָן בפעם הראשונה ביום שישי, הם מלקטים מנה כפולה ליומיים (שישי +שבת). הם מופתעים מכך, שבשונה מכל יום חול, שאריות המן שלא נאכלו בשישי לא התקלקלו אלא נשמרו ליום המחרת (ספר שמות פרק טז' פסוקים כב-ל).

"רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

כך אנחנו שומעים בפעם ראשונה בתורה על הרעיון של שביתה בשבת על ידי בני אדם (ולא רק ע"י הא־ל)
ובפעם הראשונה את המילה שבת – שנקראה עד כה 'היום השביעי', כמו 'וינח ביום השביעי' שאנו מצטטים בקידוש.

 הסיפור על פרל, אשת ר’ לוי יצחק מברדיצ'ב ולימוד בעקבותיו 

סיפור מרגש וקצר על אשתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מאפשר לנו לנְכוח ברגע אינטימי בו בעוד ידיה לשוֹת את הבצק לחלות השבת היא מטמיעה בבצק מחשבות וכמיהות וכך מסופר:

קבלה בידנו תחינתה של פרל אשת רבי לוי יצחק.
כשהייתה לשה ואופה את החלות לשבת נוהגת הייתה לומר תחינה זו:

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מִלְּפָנֶיךָ, אָנָּא עֲזֹר לִי,
שֶׁכְּשֶׁיְּהֵא לֵוִי יִצְחָק שֶׁלִּי מְבָרֵךְ בְּשַׁבָּת עַל הַחַלּוֹת הָאֵלֶּה
יְכַוֵּן בְּלִבּוֹ אוֹתָן הַכַּוָּנוֹת שֶׁאֲנִי מְכַוֶּנֶת בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁאֲנִי לָשָׁה וְאוֹפָה"".

(מ’ בובר, אור הגנוז, סיפורי חסידים, ירושלים תשכ”ט, עמ’ 204)

תפילתה של פרל – דף מקורות למשתתף, להדפסה .

 בעקבות תחינתה של פרל: הצעה ללמוד קצר, קבוצתי ו/או אישי: 

חלק א: שיח 

1.הזמנה לקריאת הסיפור בקול (כדאי יותר מפעם אחת).

ניתן גם להאזין לסיפור בביצוע הרכב 'תפלת הדרך'

2.הזמנה לשיח באמצעות השאלות הבאות או אחרות:) :

·מה אתם שומעים בבקשה של פרל? נסו לנסח את התפילה במילים שלכם.

·פרל בוודאי הייתה מכינה תבשילים נוספים לשבת. מה יש בלחם שדווקא בהכנתו הייתה מכוונת את תפילותיה?

·אילו אסוציאציות או זיכרונות עולים בכם במחשבה על 'לחם'?

·במה כל מה שעלה לדיון עד כה מרחיב את משמעות החלות במרכז שולחן השבת?

·האם ובאילו הקשרים אתם מרגישים הזדהות או כמיהה דומה?

חלק ב: כתיבה יוצרת

להפוך את האפיה לתפילה – גם אנחנו נכוון את הלב לכל מה שנרצה לבקש עליו.

להכנת לחם שלבים רבים –

ניפוי קמח
הוספת סוכר
הוספת מלח
הוספת שמרים
הוספת מים
הוספת שמן
פעולת הלישה
כיסוי הבצק לתפיחה
קליעה
אפיה

1.כל משתתף/ת מקבלים דף עליו כתוב שלב אחד/ יותר מתהליך ההכנה
דף תרגיל  אישי להפוך אפיה לתפילות להדפסה

2.מזמינים את המשתתפים לכתוב עבור שלב או שלבים אלוּ כוונות /זווית ראיה אותן הוא עשוי לזָמֵן עבורם.

למשל:
לישת הבצק – מבקשת אני מלפניך שתהיה בי גמישות ורכות כחברה/בת /אחות.  

הוספת שמרים – מבקשת אני מלפניך שתהיה בי התלהבות במעשה ידי, שתהיה לי שמחה, שאוכל להעביר את השמחה הזאת ליקיריי.
הוספת מלח – מבקשת אני מלפניך שיהיה בי איזון בין הרצונות והיכולות, שאהיה קשובה לעצמי למה שאני יכולה. שאדע לומר גם 'לא'.

3.שיתוף במליאה למי שמתאים.

4.ניתן לסיים עם השיר של רוני סומק. (מופיע גם הוא בדף למשתתף)

 כמה מילים לסיכום הלימוד עבור המנחה 

פֶרל הרעיָה עומדת ולשה את עיסת הבצק לקראת השבת. תוך כדי כך היא מייחלת ומבקשת שותפות זוגית אמיתית. שהמעשים שעושה האישה והמעשים שעושה האיש יהיו מכוונים יחד אל ריבונו של עולם, שהם יזכו להתאחד בכוונותיהם וברצונותיהם העמוקים ביותר.

זוהי כמיהה עמוקה לקשר בו האחר ששואף בדיוק כמוך, לאותו דבר. כשאתם עוצמים עיניים אתם חולקים את אותו חזוֹן.
(במידה מסוימת ייתכן ומשתתפי המפגש חולקים חזון משותף לגבי הקהילה שהם מבקשים להתייחס אליה).

הלחם הוא מזון מרכזי עבורנו – חיטה היא היבול החשוב ביותר בעולם. המילה לחם לרב תעורר בנו אסוציאציות הקשורות לבית או להעדרו.

בשיר המתוק של רני סומק, היומיומי, הוא מדמה את השערות של אשתו לים שיבולים. זוהי מטאפורה מקסימה, אבל כשהוא רוצה לעבור מתיאור חיצוני להבנת המשמעות העמוקה שלהן, של אשתו ובתו , עבורו – הוא עובר לדבר על לחם, לחם  כסמל לחיים.

הלחם והמשפחה מתערבבים ביחד לדבר אחד. חיים ועתיד ומשמעות. שכן החיטה היא רק פוטנציאל, אך בשביל לחם צריך לעשות מעשה, לכוון כוונות ותפילות. 

כתבה: יוכי נדבצקי, מחלקת הדרכה אגף פעילים צהר